בשבוע שעבר, בתגובה לאזהרות ראשי הבנקים בישראל מקטסטרופה כלכלית כתוצאה מההפיכה המשטרית, ענה להם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשאלה המדהימה הבאה: "איפה הייתם כשהסכמי אוסלו נחתמו או בהתנתקות?" זו תגובה אבסורדית ומגוחכת משום שהיא שקולה לניסיון להתווכח עם משוואה מתמטית או עם עונות השנה. הבנקאים לא מתריעים מפני משבר כלכלי משום שהם מתנגדים להפיכה מתוך צו מצפונם, אלא בגלל ההשלכות הבלתי נמנעות שלה במציאות. את סמוטריץ', לעומת זאת, מדריכה שליחות שבינה לבין התנודות בשוק אין דבר וחצי דבר – ההפיכה לשיטתו היא טובה כשם שאוסלו וההתנתקות היו רעים, וזה בכלל לא משנה מה אמרה על כך הצמרת הפיננסית.
עוד בנושא:
- הימין מפעיל עליכם את דוקטרינת ההלם | מיקי גיצין
- למתווה ההידברות שמציע הנשיא אסור להסכים משתי סיבות עיקריות | טליה ששון
- אם נפסיד את הילד הטרנס מגבעת שמואל, נפסיד את הדתיים כולם | ברית יעקבי
הוויכוח הזה – ערכים מצד אחד, אינטרסים מצד שני – מאיר משהו בסיסי מאוד במחאה נגד ההפיכה. בשבועות האחרונים נשמעים בה ביתר שאת, בעיקר בקרב אנשי המרכז, אלה המנמקים את ההתנגדות להפיכה מטעמים תועלתניים, אינטרסנטיים. הנימוקים האלה מתמקדים לרוב בטענות מתחום הכלכלה והביטחון: הפיכת ישראל לדיקטטורה רעה משום שהיא תביא להורדת דירוג האשראי, להברחת משקיעים ולאסון כלכלי; וביטול עצמאותה של מערכת המשפט יסיר את ההגנה המשפטית על הכיבוש בשטחים ויחשוף את מדינת ישראל, מפקדיה וחייליה באופן אישי לתביעות בבית הדין בהאג, מה שעלול למנוע, למשל, מחיילים משוחררים לטייל בעולם. יש מי ששואל איך ייתכן שמתכנני ההפיכה לא בדקו את ההיתכנות הכלכלית שלה לפני שיצאו לדרך.
כל הנימוקים האלה כמובן נכונים עובדתית, אבל הם רחוקים מלהיות הסיבה העיקרית שבגינה ההפיכה רעה, ושבגינה צריך להתנגד לה. לפני שמדברים על העלות הכלכלית ועל היכולת להתנייד בעולם בנוחות, צריך להתעקש על אמת פשוטה: ההפיכה רעה, קודם כל, משום שהיא תפגע בחירויות הבסיסיות של אזרחי ישראל ובעיקר במוחלשים שבהם – להט"בים, ערבים, נשים, השכבות החלשות ומבקשי המקלט. הערכים ולא האינטרסים הם אלה שצריכים להדריך אותנו בעת הזאת – עלינו להיאבק על שוויון, צדק וחופש לכל מי שחי כאן לפני שאנחנו נלחמים על דירוג האשראי ועל חסינות מפני הדין הבינלאומי.
המחאה נגד ההפיכה לא יכולה להיות מחאה פריבילגית ושבעה, משום שבקרב הזה הימין בהכרח ינצח: הממשלה, נכון לרגע זה, נכונה להיאבק על ערכיה, גם אם היא מסתירה אותם באמתלות שונות. אלה כמובן ערכים איומים שמעידים על שיבוש מוסרי עמוק – כוח בלתי מוגבל לממשלה, כפייה דתית, שלטון המגזרים כתחליף ללכידות חברתית, הנצחת האפרטהייד וריסוק השוויון האזרחי – אבל בקרב בין ערכים לאינטרסים, ערכים מנצחים. למה?
משום שכל מחיר שישראל תשלם יהיה נסבל אם ההפיכה, או הרפורמה לשיטתם של תומכיה, אכן צודקת ונחוצה. כי אם בג"ץ אכן יצר עיוות שלטוני (והוא לא), צריך לשאוף לתיקון העיוות, גם אם יהיו לכך השלכות קשות. ואם מדובר במאבק קיומי על המדינה היהודית, משבר כלכלי הוא מחיר שניתן וראוי לשלם. הרי גם המחנה הדמוקרטי-ליברלי והמרכז-שמאל מכירים בכך שיש מטרות נעלות שמצדיקות תשלום מחירים. לא לחינם ראש הממשלה מנחם בגין אמר ש"יש קורבנות למען השלום – כולם עדיפים על קורבנות המלחמה".
להבדיל, כאשר מחריבי תהליך השלום בימין הסבירו שאסור לתת לפלסטינים מדינה והחלו לקדם סיפוח בשם ההבטחה האלוהית והזכות על הארץ, במרכז-שמאל ענו להם באיומים מפני צונאמי מדיני. וכשהצונאמי בושש לבוא, מחנה השלום התפוגג.
בהתאם לכך, התשובה להפיכה לא יכולה להיות רק תועלתנית, אלא לבוא מתחום הצדק והמוסר – ההפיכה פסולה כי היא רעה וכי היא יוצרת עיוות ולא מתקנת אותו. היא רעה כי היא יוצרת מדינה שדורסת את המיעוטים ושאף אזרח לא יהיה בה חופשי. מול הערכים המעוותים שממשלת הימין-מתנחלים-חרדים מקדשת, עלינו להציע אלטרנטיבה רעיונית וערכית מוצקה וברורה.
על זה מוכרחים להתעקש. בעיקר משום שגם המחנה הדמוקרטי-ליברלי שנלחם כיום על המדינה ייאלץ ככל הנראה לשלם מחירים על מאבק זה, שיעמדו בניגוד לאינטרס האישי והמידי של בניו. והמחירים הללו עלולים להיות כבדים מאוד.
המאמר ראה אור לראשונה בעיתון "הארץ"
שתפו את הכתבה