חנתון הוא סיפור הצלחה מלבב הממוקם בעמק, ניבט אל אגם אשכול, וזוכה לאורך השנים לתמיכה נדיבה של מוסדות המדינה, התנועה הקיבוצית והסוכנות היהודית. הוא נהנה מ-2,400 דונם של קרקעות חקלאיות נרחבות ומנוצלות היטב, שאפשרו לטפח מקורות הכנסה מגוונים, לטעת מטעים ופרדס, ולבנות לול ורפת מתקדמת. גם כאשר נקלע למשבר כלכלי וננטש, נמצאו המשאבים שאפשרו לו להשתקם ולהמשיך לצמוח – למשל, באדמותיו הוקמה "הרחבה קהילתית" שהזרימה לקופתו כספים. הקיבוץ השתלב במועצה האזורית עמק יזרעאל, הממוקמת בעשירון 8, שותפה בשני גני תעשייה אזוריים ומקדמת את הקמת השלישי.
כאשר משווים את חנתון למציאות של הכפרים במרעית, מגלים שאין מה להשוות. נראה, למשל, את מצבו של הכפר מכחול.
התושבים חיים באדמות מרעית זה מאות בשנים, אך המדינה הכירה במכחול והכינה לו תוכנית מתאר רק בשנת 2004. למרות זאת, רבים מהתושבים עדיין חיים ללא תשתיות בסיסיות: אין חיבור שגרתי לצנרת המים, אין רשת ביוב, אין חיבור לחשמל, ואין כבישים פנימיים או מדרכות. בכפר אין אזורי תעסוקה או מתחם מסחרי, וההבטחות בתוכנית המתאר – משוק תיירותי, מסגד ומתנ"ס ועד מרחב ספורט ונופש – מתו על הנייר. מעון היום שנבנה הוסב לגני ילדים כי חסרות כיתות גן.
צעירים המעוניינים ללמוד ולהתקדם נאלצים להתמודד עם חסמים שלא ידועים ביישוב יהודי ממוצע: סטודנטים נדרשים לנדוד ל"ארומה" בערד הסמוכה כדי להשתמש באינטרנט, וזוגות צעירים נאלצים לנטוש את הכפר לטובת ערד או כסיפה כי אחרי 22 שנה עדיין לא ניתן להוציא ביישוב היתר בנייה כחוק. מגדלי הצאן מתקשים להשיג מעט מים לצרכים חקלאיים, והמעט שמוקצה עולה ביוקר, בעוד האיכרים המעטים נאלצים לזרוע שעורה ולהתפלל לחסדי הגשם. התושבים במכחול למדו על בשרם שפיתוח הוא מילה יפה המצויה במסמכים, אך לא בשטח.
וכעת, שיקלי מבקש לקדם מדיניות של הפקעת קרקעות במרעית, ואף לגרוע אותן משטח השיפוט של היישוב ושל המועצה האזורית אלקסום, הממוקמת בתחתית טבלת הדירוג הסוציו-אקונומי. במקום לבנות תשתיות, לפתח מקורות תעסוקה או לעודד מסחר, שיקלי, ביודעין, מקדם תכנית הגוזלת את כבשת הרש – מתחם "מרעית רבתי", שעוצב כעוגן להתפתחות כלכלית עתידית והוא המרחב הפנוי הרציף היחיד של המועצה.
במקום לחלץ מעוני, משאביהם של העניים יופקעו.
במקום לפתח כפרים, התכנית של שיקלי חותרת לקרוע מהם נתחים ולשבש את התכנון הקיים; במקום לשתף את התושבים, הוא נוקט במדיניות שמתעלמת מעמדתם ומנסה לאלץ את האוכלוסייה לקבל לתוכה קהילות של כפרים בלתי מוכרים שמסרבות להתיישב בה. לא מדובר רק במחיקת זכות הקניין, אלא בשלילת השוויון: פיתוח מסלול השולל בעלות וממצב את הבדואים שוב כאזרחים סוג ג', באדנות המהווה גרסת בטא של ממשל צבאי.
מדינה נבחנת ביחסה לחלשים ובצמצום פערים באמצעות השקעה בתשתיות ובהזדמנויות. אבל שיקלי מבכר מדיניות המצמצמת את עתודות הפיתוח של האוכלוסיות המוחלשות ומנציחה את הפערים. מניין העקרונות? לבטח לא מחזון הקיבוץ.
מדיניותו של השר מהקיבוץ המשגשג בעמק צפויה לחולל שסעים במרחבי הנגב. יש לקוות שהנהגת האזור תקרא את מפת הסיכונים ותתגייס לעצירת תוכניתו.
שתפו את הכתבה