בתור ילד ירושלמי תמיד שמחתי שיש יום חג לעיר שלי!
רק שככל שחלפו השנים למדתי שיום ירושלים הוא יום שמסמל כאב ואבל לציבור גדול בתוך העיר ומחוצה לה, יום שאולי יותר מכל חוגג את הכיבוש תוך שהוא מנציח את התעלמות הרשויות מהתושבים שגרים בצד השני של הרכבת הקלה.
ככל שחלפו השנים הבנתי שיום ירושלים, שכל כך שימח אותי כילד אוהב אדם, הפך ליום תקיעת אצבע בעין לציבור הפלסטיני בעיר. יום שנועד לפאר את העליונות היהודית שגם ככה מקוימת הלכה למעשה על ידי מדיניות ברורה.
מכון ירושלים למחקרי מדיניות פרסם לאחרונה ממצאי מחקר שהמסקנה הבלתי נמנעת העולה ממנו היא שעל אף שיום ירושלים חוגג את איחודה של עיר – הדבר האחרון שאפשר לומר עליה הוא שהיא מאוחדת.
דוגמאות?
על אף שכמעט ארבעים אחוזים מתושבי העיר גרים בצידה המזרחי (375,000 תושבים) חסרות במזרח ירושלים לא פחות מ-1,700 כיתות לימוד! כשלושים אחוזים מתלמידי חינוך החובה במזרח העיר לא רשומים בכלל לבתי ספר. הנתון הזה לא מספיק? שיעור המשפחות שחיות מתחת לקו העוני במזרח העיר כמעט כפול מהממוצע הארצי. כל זה באמת רק על קצה המזלג.
המכון מוכיח את מה שכל ירושלמי מרגיש גם בלעדיו: תושבי מזרח העיר סובלים. הם מנסים להשתלב בכלכלה ובחברה של מערב העיר בכדי לצאת ממצב העוני הנורא שבו הם חיים. הם לומדים עברית, מנסים לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך הישראלית אך לצד זה, תחושת הניכור לה הם זוכים מהרשויות והגזענות הממסדית רק מחזקות את זיקתם ללאומיות הפלסטינית ובעיקר את הכעס כלפי ישראל.
הנתונים על מזרח העיר מדכאים. קל מאוד לאבד תקווה ביום הזה להגיד שאין לירושלים שום סיכוי, אבל, וזה אבל גדול, ארגוני חברה אזרחית בהם תומכת הקרן החדשה לישראל, נלחמים יום יום למען עתיד העיר הזאת ונותנים לה תקווה:
פעילות ופעילי תג מאיר מקיימים ביום ירושלים, זו השנה התשיעית ברציפות, את מצעד הפרחים ומראים שאפשר גם אחרת ממצעד הדגלים הלאומני והכוחני ועל הדרך חושפים את האוכלוסייה הפלסטינית לשותפים במערב העיר שרוצים בחיים משותפים. תנועת השמאל האמוני לוקחת על עצמה לפתח בקרב הציונות הדתית חשיבה ביקורתית על מנהג מצעד הדגלים. יחד עם זאת, העבודה נמשכת לא רק ביום ירושלים אלא בכל ימות השנה:
עמותת עיר עמים לדוגמה, עוסקת ביומיום במורכבות החיים בירושלים בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובעתידה הפוליטי של העיר ומקדמת מנהל תקין ושוויון בה בשלל מישורים בעוד שארגון עמק שווה פועל למען זכויות תרבות ומורשת ושמירה על אתרי העתיקות כנכס ציבורי, השייך לכל הקהילות והעמים. בעמק שווה נאבקים נגד השימוש באתרי מורשת ובשרידים ארכיאולוגים ככלי פוליטי בסכסוך בין ישראל והפלסטינים.
יום ירושלים הוא חג לאומי שמנציח את הכיבוש. הוא לא באמת חוגג את "איחוד ירושלים" משום שאיחוד זה טרם התרחש, אבל הוא כן יכול להיות יום שמוקדש לקידום השיח ולחיזוק הקשרים בין יהודים וערבים. יום אחד עוד מציון תצא תורה והשוויון בין מזרח ירושלים למערבה ישקף את החיים המשותפים להם אנו שואפים.
הכותב הוא ירושלמי בדם ומנהל תכנית "בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים" מבית הקרן החדשה לישראל
שתפו את הכתבה