שלום לעו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח, מדבר אמל עוראבי מהקרן החדשה לישראל, אני מבקש שתעזרי לי להבין משהו.
אהלן אמל, בבקשה במה אני יכולה לעזור?
תשמעי, אני מפגין מאז שאני ילד. ההפגנה הראשונה שלי הייתה בגיל 8 או 9. התחנכתי שלהפגין נגד מדיניות פוגענית של הממשלה היא חובה אזרחית בשגרה, ובמיוחד בשעת חירום. וואלה, נראה שזה כבר לא המצב היום.
"מבחינה עקרונית אתה צודק. הזכות למחאה וחופש ביטוי הינן זכויות יסוד בכל משטר דמוקרטי, הזכאיות להגנה בשגרה ואפילו ביתר שאת בתקופות מלחמה ומשבר. אבל מתחילת המלחמה אנו עדים לכך שהמשטרה מגבילה את חופש המחאה של כל מי שמביע דעות שאינן 'בקונצנזוס', או מתאימות לשלטון, במיוחד כאשר מדובר בציבור הערבי או בתנועות שמזוהות עם השמאל הפוליטי. גם במקרים שבהם המשטרה מאשרת הפגנות אלה, היא מגבילה את הנראות שלהן באמצעות הטלת מגבלות על מספר האנשים, מיקום ההפגנה ואפילו על אילו שלטים וקריאות יהיו בהפגנה. במקרים אחרים שבהם לא נדרש אישור של המשטרה כדי להפגין, השוטרים בשטח מפזרים את המפגינים בכוח לעתים תוך שימוש בכוח בלתי סביר גם כשמדובר במספר מפגינים בודדים שעומדים על המדרכה במשמרת מחאה שקטה עם שלטים".
למה כותרת ההפגנה, מה שכתוב בהזמנה אליה או מה מתנוסס על השלטים בה אמורים לעניין את המשטרה?
"תוכן ההפגנה או הרקע האידיאולוגי של המפגינים לא אמורים להיות שיקול בהחלטת המשטרה על מתן רישיון להפגנה או על פיזורה. זה מנוגד לחוק ולפסיקה. גם אם הקריאות או השלטים שהמפגינים מניפים מעצבנים, מקוממים או מכעיסים מאוד, המשטרה מחויבת להגן על זכותם להשמיע את הדברים כי לכל אדם שמורה הזכות לחופש הביטוי – בין אם הוא משמיע עמדות שבקונצנזוס הציבורי ובין אם הוא חורג ממנו. יתרה מכך, הפגנות הן בין הכלים המשמעותיים שאזרחים יכולים להשתמש בהם כדי להביע את קולם, דעותיהם ואת דאגתם. אבל מה שאנחנו רואים כאן, והאמת שלא רק במלחמה הזו, אלא גם במלחמות קודמות, שכל ביטוי הנתפס חורג מהקונצנזוס לא מקבל הגנה מצד המשטרה. למעשה המשטרה הפכה עצמה היום לצנזור. אנו רואים שוטרים שנאבקים עם מפגינים בגלל שלטים שכתוב עליהם: "הפסקת אש", "פתרון מדיני עכשיו" "די למלחמה בעזה" או "בעזה זקוקים למזון ולא לפצצות".
האם היותי חלק ממיעוט אומר שאני לא זכאי להגנה, כי אף פעם לא אהיה חלק מהקונצנזוס?
"כאן בדיוק הבעיה, נראה שהמשטרה החליטה לאסור על כל קריאה או פעולה המנוגדת לקו או המדיניות של הממשלה. אז אם המוטו של הממשלה הוא – יחד ננצח – כל מי שקורא להפסקת אש, לשלום, להסדר מדיני או למניעת האסון ההומניטרי בעזה נתפס כלא לגיטימי במקרה הטוב וכלא חוקי במקרה הפחות טוב. והאמת היא שלא רק המשטרה שותפה לזה אלא גם התקשורת, כי ברגע שאתה נותן ביטוי רק לקול ההגמוני בחברה, ודוחק כל מי שמשמיע קול אחר אל מחוץ לגבולות השיח, אתה שותף לדה-לגיטימציה של קולות המיעוט בחברה ודחיקתם החוצה מהזירה הציבורית. ולשאלתך, דווקא בגלל שאתה חלק מהמיעוט אתה זכאי להגנה מוגברת משום שמהותה של הדמוקרטיה היא לתת הגנה למיעוט כדי להשמיע ולהשפיע".
המחאה נגד ההפיכה המשטרית. ימים שנדמה שחלפו מזמן. צילום: אבשלום ששוני/פלאש90
אני מוכרח להגיד שאני אוהב את כל מה שאת אומרת. רק נראה שהמשטרה לא מסכימה איתך. היא טוענת בבית המשפט שהיא לא מאשרת את ההפגנות למען השלום או כינוסים של הציבור הערבי – כי אין לה מספיק כוחות ולכן לא תוכל להגן על המפגינים. כלומר, ששמירה על קולות המיעוט חשובה לה!
"(צוחקת…) אתה צודק, המשטרה עושה שימוש בטיעון הזה ובטיעונים נוספים, אולי כי היא יודעת שבית המשפט לא יתקשה להתערב בשיקולים כאלה.. אנחנו בעצמנו (באגודה לזכויות האזרח) מבהירים בעתירות שאנחנו מגישים שאנחנו מבינים שבעתות מלחמה וסכסוך, עבודת המשטרה היא אכן הרבה יותר קשה וכח האדם שלה מושקע במשימות רבות מהרגיל, אבל הגנה על חופש הביטוי וחופש המחאה של כולם, ושל קבוצות מאוימות בפרט, היא עדיין חלק מהתפקיד המשטרתי וזה חייב להיות בסדר העדיפויות של המשטרה.
עו"ד אמל עוראבי. צילום: Maya alleruzzo
השתקה לא אמורה להיות אפשרות – ובטח שלא מדיניות. וכרגע זה המצב – השתקה כמעט מוחלטת של הציבור הערבי ודחיקה לשוליים של מפגינים המזוהים עם שמאל.
יש מרחב שלם בין השתקה מוחלטת לבין הפגנות המוניות, וחובה על בית המשפט להתערב כדי לאפשר את מימוש הזכות לחופש המחאה והביטוי, בצורה שלא תרוקן את הזכות הזאת מתוכן".
אני מסכים אבל הטיעון של המשטרה תמוה בעיני, כי היא כאילו אומרת: אם אצא להפגין אני עלול לקבל מכות משוטרים או מגורמי ימין קיצוני שלא יאהבו מה שיש לי להגיד – אז הפיתרון שלה הוא להגן עלי באמצעות זה שהיא תאסור עלי להפגין.
"תשמע אמל, לא במקרה השר הממונה על המשטרה בן גביר מפמפם כבר מתחילת המלחמה את שחזור תסריט האימים של 'שומר חומות 2', שנועד בעיקר להציג כל מחאה פוליטית של הציבור הערבי כבעלת פוטנציאל ממשי לפגיעה בביטחון המדינה ולהתפרעות, ועל כן לטעמו יש לאסור אותן מראש. בסוף זה מחלחל לציבור וגם למשטרה. אי אפשר להתעלם מקיומו של המעגל הזה, שמתחיל מהשר הממונה שרואה בכל מחאה נגד מדיניות הממשלה כסיוע לחמאס, עובר דרך המשטרה שמתייגת אמירות מסוימות כמסכנות את הסדר הציבורי ולבסוף מסמנת גם אזרחים, והופכת אותם דה פקטו למסוכנים. משם, זה מחלחל לציבור הרחב".
אז מה כדאי לעשות לדעתך? להפסיק להפגין? להתיישר עם התכתיבים של המשטרה ובן גביר שמוכנים להקצות אלפי שוטרים למען מצעד דגלים בלב העיר העתיקה בירושלים המזרחית שיצעקו בו "מוות לערבים" או כנס למען "כיבוש עזה", אבל לא יאשרו הפגנה של מאות צעירים ערבים באום אל פחם או נצרת שקוראים נגד פגיעה בחפים מפשע?
"אי אפשר להתעלם מקיומה של הטיה פוליטית בכל הקשור למי זכאי לממש את זכותו לחופש ביטוי ומי לא, מי זכאי להפגין ומי לא. והדוגמאות שהבאת מדברות בעד עצמן. זה תהליך מסוכן שסופו להשפיע על כל מי שחי כאן. אסור לקבל את המצב הקיים כגזירת גורל וחובה לדרוש את מעורבותם של שומרי הסף, גם דרך הפעלת לחץ ציבורי עליהם. כמו כן, אי אפשר להסתפק במאבק משפטי. אנחנו אמנם נמשיך להגיש עתירות בזכות המידע והפרקטיקות שמגיעות מהשטח, אבל המאבק המשפטי מאבד מהאפקטיביות שלו כל זמן שהוא לא מלווה במאבק ציבורי עיקש. אז המלצתי אליך היא: אל תוותר על הזכות שלך להפגין ולהשמיע קול, אל תיכנע לקונצנזוס המדומה שמנסים לכפות על כולנו. אני אומרת צא להפגין כדי להילחם על העתיד של כולנו ולהראות שיש גם קולות אחרים. אסור לנו לשתף פעולה עם ניסיונות ההשתקה – ולהיאבק בה בכל הזירות".
תודה אן.
"תודה אמל".
בימים אלה מפעילה הקרן החדשה לישראל את המערך להגנה על המרחב האזרחי – מיזם משוכלל שמשתמש בכל הכלים הנמצאים בידינו כדי להגן על פעילים וארגונים שעובדים בארץ, בשטחים הכבושים וברשתות. המערך ("האב") הוא פרי עבודה משותפת עם מכוני מחקר, מומחים, קמפיינרים ואקטיביסטים עתירי ניסיון בארץ ובחו"ל. הוא מבוסס על מודלים שנוסו והצליחו במקומות שונים בעולם ופועל בחמישה מסלולים במקביל: ציבורי, דיגיטלי, משפטי, פסיכולוגי ובשטח.
יחד עם המוענקים והארגונים שעובדים איתנו, אנחנו יוצרים רשת ביטחון מקיפה כדי שארגוני החברה האזרחית והאקטיביסטים ימשיכו לפעול גם כאשר הם מאוימים על ידי הממשלה.
שתפו את הכתבה