יותר משנה לאחר הרצח של פעילת השלום ויויאן סילבר ז"ל במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, ייסדו חבריה ובני משפחתה את פרס ויויאן סילבר בסיוע הקרן החדשה לישראל.
הפרס, בסך 15,000 דולר, יוענק מדי שנה לאישה יהודייה ואישה פלסטינית, כהוקרה על פועלן בתחומים שהיו במוקד חייה של ויויאן: בניית שותפות ערבית-יהודית בישראל, קידום השלום הישראלי-פלסטיני, וקידום נשים לתפקידי מנהיגות ומוקדי קבלת החלטות.
השנה זכו בפרס ד"ר רולא הרדל ומאי פונדק על תרומתן המשמעותית לקידום שותפות ערבית-יהודית ושלום.
מימין: מיקי גיצין מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, חן זייגן בנה של ויויאן ז"ל; הזוכות: ד"ר רולא הרדל ומאי פונדק ויונתן זייגן בנה של ויויאן ז"ל. צילום: גלעד קוולרצ׳יק
ויויאן סילבר, שנרצחה בביתה בקיבוץ בארי במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, הקדישה חמישה עשורים לטיפוח קשרים בין אנשים וקהילות. בעין חדה ובלב פתוח היא יצרה שותפויות, קידמה שוויון, ופעלה בנחישות להשגת שלום בין יהודים לפלסטינים. ויויאן הייתה ממייסדי קיבוץ גזר, שימשה כמנהלת שותפה בארגון אג'יק-מכון הנגב לצד אמל אלסאנע-אלחג'וג', נמנתה עם מייסדות תנועת "נשים עושות שלום" וכיהנה כחברת הוועד המנהל של הקרן החדשה לישראל. בכל תפקידיה הדגישה מנהיגות שוויונית ושיתופית.
כדי לשמר את מורשתה של ויויאן ולהמשיך את דרכה, ייסדו משפחתה וחבריה, בשיתוף הקרן החדשה לישראל, את פרס ויויאן סילבר. הפרס, המוענק מדי שנה לשתי נשים – יהודייה ופלסטינית – נועד להוקיר נשים הפועלות בתחומים שהיו בלב עיסוקה של ויויאן: בניית שותפויות ערבית-יהודית, קידום שלום ישראלי-פלסטיני, ועידוד נשים לתפקידי מנהיגות וקבלת החלטות.
פרס לזכרה של ויויאן סילבר – שותפות לשלום ושיוויון
צילם: גלעד קוולרצ’יק
מתוך קרוב ל-100 מועמדות שהוצעו בעקבות הקול הקורא שפרסמו מייסדי הפרס, נבחרו השנה ד"ר רולא הרדל ומאי פונדק, המנהלות יחד את ארגון "ארץ לכולם". הפרס, בסך 15,000 דולר לכל אחת, ניתן להן כהוקרה על תרומתן לקידום השותפות היהודית-פלסטינית – מסר בעל חשיבות מיוחדת בתקופה מאתגרת זו.
ויויאן סילבר נולדה בוויניפג, קנדה ב-1949 והפכה עוד בנעוריה לפעילה פמיניסטית וחברה בתנועות ציוניות אנטי-מלחמתיות בצפון אמריקה. היא הצטרפה לגרעין של תנועת "הבונים" ויחד עם חבריה היגרה לישראל והקימה מחדש את קיבוץ גזר ב-1974.
ויויאן נעשתה למזכירת הקיבוץ בעידן בו רק נשים ספורות איישו משרה זו בתנועה הקיבוצית. עובדה זו עודדה אותה להתעמק ולפעול לשינוי בסוגיית השוויון המגדרי בתנועה הקיבוצית. היא חקרה וערכה ספר בנושא והקימה את המדור לשוויון בין המינים בתנועה הקיבוצית – מהלך שהצליח למרות התנגדות עיקשת מצד חלקים בתנועה.
לאחר שעברה עם משפחתה לקיבוץ בארי ב-1990, היא העמיקה את המחויבות שלה לערך השוויון והחלה לפעול ולקדם עשייה בין-תרבותית, בין-מעמדית ודו-לאומית. היא מונתה למנכ"לית של מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח (NISPED). המכון הוביל בזמנו, בין השאר, מערכי הכשרה בעזה ובגדה המערבית עבור פעילי שלום ולמען חיזוק החברה האזרחית. ויויאן קיימה ביקורים סדירים בעזה על מנת לפגוש חברים ושותפים לדרך.
ויויאן והפעילה הבדואית אמל אלסאנע-אלחג'וג'. צילום: אלכס פרפורי
לאחר מספר שנים ויויאן והפעילה הבדואית אמל אלסאנע-אלחג'וג' הקימו את אג'יק, שהפך לזרוע של מכון הנגב. השתיים ניהלו במשותף את הארגון כולו לאורך שנים רבות. הייתה זו שותפות אישית, מקצועית ופוליטית בין שתי נשים עוצמתיות ברשות עצמן, שהשכילו ליצור שלם שממשיך לטפח את סך חלקיו.
לאחר "צוק איתן", עוד סבב מלחמתי חסר תכלית בעזה, ולאחר שיצאה לפנסיה, ויויאן הצטרפה לקבוצה של נשים יהודיות וערביות בהקמת "נשים עושות שלום", ארגון אשר קורא להטמיע חלופות מדיניות באופן רשמי, על חשבון פעולות צבאיות, בדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, זאת בשיתוף של נשים בשולחנות המשא ומתן וקביעת המדיניות.
לאורך חייה ועד למותה, ויויאן לקחה חלק באינספור יוזמות לקידום שלום, שוויון ועצירה של מעגל הדמים. היא הייתה חברה פעילה בוועדים מנהלים של ארגונים דוגמת: הקרן החדשה לישראל, בצלם, ALLMEP; המשיכה לפעול להקמה, פיתוח והתנדבות בארגוני חברה אזרחית כגון – "בדרך להחלמה" ו"קול אחר".
על מנת לשמור את מורשתה בחיים ולחזק נשים לפעול לאורה וברוחה, משפחתה וחבריה מזמינים אותך, בצער אך עם המון תקווה, לסייע בייסוד פרס ויויאן סילבר שיוענק מדי שנה לשתי נשים, יהודיה ופלסטינית, הפועלות באופן משמעותי באחד התחומים המגלמים את ערכיה ופועלה של ויויאן בימי חייה.
שתפו את הכתבה