בשבוע שעבר יצאו תושבי היישוב הערבי טמרה בהפגנת זעם לאחר שהצעיר אחמד דיאב בן 27 נרצח על ידי עבריינים בפתח משרדו. התושבים הכועסים יצאו להשמיע את זעקתם נגד הפקרת החברה הערבית לידי גורמי פשיעה, שמשליטים אימה ופחד על חיי התושבים.
להפקרת הציבור הערבי, או בשמה המדעי "שיטור חסר", יש צד נוסף שחווים אותו היום ביתר שאת רבים מאזרחי המדינה והוא האלימות המשטרתית או שיטור יתר. המפגינים נגד מדיניות הממשלה נחשפים אליה מדי שבוע ומטבע הדברים הציבור הערבי בישראל חווה אותה כפליים.
את השילוב בין שני התהליכים של הפקרות ואלימות חווה כל אזרח היום, בירידה בתחושת הביטחון האישי, הזינוק במספר הרציחות, האלימות הגואה ברחובות, האינפלציה בעבירות רכוש וגניבות רכב ועוד. כל זה, כאשר מרחף מעל המשטרה ענן כבד של חשש לפוליטיזציה, ומעורבות שיקולים זרים בעבודת המשטרה תחת הנהגתו של השר תומך הטרור.
חשוב לזכור שהשוטרים שמתנהלים באלימות קשה בהפגנות בתל אביב לא התחילו את דרכם באיילון. שוטרים אלימים היו אלימים גם לפני וככל הנראה בהיעדר טיפול עומק של המערכת ואוזלת יד מכוונת של מח"ש, ימשיכו להיות אלימים גם אחרי. סביר להניח שחלקם היכו בעבר חרדים, ישראלים ממוצא אתיופי, מזרחים ובוודאי גם ערבים.
אלימות משטרתית באה לידי ביטוי במגוון אופנים: היא יכולה להיות אקטיבית כמו שאפשר לראות מדי שבוע בהפגנות או פסיבית, בצורה של אוזלת יד מכוונת, כפי שחווה החברה הערבית. אם האלימות הזו מתרחשת במחאה שכולה מצולמת ומתוקשרת, אנחנו רק יכולות לדמיין מה קורה במקומות הנמצאים בשוליים ואינם מסוקרים. חובה עלינו לנצל את הרגע להצביע על הבעיה האמיתית, ולדרוש תיקון עמוק ולא מס שפתיים בדמות סיסמאות ריקות על משילות וריבונות.
במקום שכולנו נחטוף בצורה שוויונית מהמשטרה, עלינו לפעול למען הגנה על הזכות הבסיסית של כולנו לביטחון אישי ולחופש ביטוי.
הקרן החדשה לישראל גאה לתמוך בארגונים הפועלים נגד אלימות משטרתית כלפי ערבים או יהודים כאחד ובהם האגודה לזכויות האזרח, יוזמות אברהם, האקדח על שולחן המטבח ועוד.
שתפו את הכתבה