שורדת השבי דניאלה גלבוע מספרת כי תרגמה את מילות הפיוט "שלום עליכם" לערבית ושרה אותו מדי ערב שבת לחברותיה. שורד השבי אלי-ה כהן העביר את בקשתו האחרונה של אורי דנינו ז"ל, שהיה איתו בשבי חמאס: שספר תורה יוקדש להנצחתו. אוהד בן עמי וסשה טרופנוב סיפרו כל אחד בנפרד כיצד גילו את האמונה בשבי. אגם ברגר לא אכלה חמץ. אלי שרעבי סיפר שהתחיל לומר "שמע ישראל" מדי בוקר אחרי שנחטף. דוגמאות נוספות יש בשפע – שורדי ושורדות שבי מעידים כי האמונה החזיקה וחיזקה אותם במציאות הגיהנומית של שבי חמאס.
ועדיין, יש מי שמתקומם לנוכח הסיפורים האלה. ברשת החברתית X ובעיתון זה מתלוננים על כך שהחטופים התחזקו באמונתם. רוגל אלפר כועס על החטופים שהתפללו לאל סדיסט, ויסמין לוי כתבה בהתייחסה להבדלה שערך סבו של החטוף אלי-ה כהן עם שובו לבית החולים: "במדינה ליברלית ומתקדמת, המתיימרת להיות נאורה, גופי תקשורת מרכזיים לא אמורים להפוך טקס הבדלה בבית החולים בילינסון לאירוע חדשותי". אולי, אבל במדינה ליברלית אנשים גם לא אמורים להיחטף. משפחות לא אמורות להיאבק על החזרת בניהם שנה וחצי לאחר שנחטפו, להתחנן שנציגי ממשלה ידברו איתם. במדינה ליברלית מגיע לכל שורד שבי שחוזר תמיכה בדרכו – במסיבה לחגוג את החיים, עם פלטת סושי, בטקס הבדלה או באירוע מוזיקלי.
לפני הכל כדאי לדבוק בעיקרון הפשוט: לא מבקרים משפחות חטופים, ועל אחת כמה וכמה לא מבקרים חטופים שחזרו. אף אחד מהם לא בחר להיחטף, אף אחד מהם לא בחר להיות מופקר במשך שנה וחצי. יש מקום לדיון על תעשיית הטקסים הדתיים שצמחה סביב החטופים, על גוזרי הקופון ששמים עצמם במרכז, יש מקום לדבר על אלה שהשתמשו בתפילה כמסווה למיסוך המאבק – כמס שפתיים שמאפשר הימנעות מפעולות ממשיות לקידום החזרתם. אבל להיטפל לאמונה של החטופים עצמם?
אגם ברגר עם הוריה במסוק צה"ל אחרי שחרורה. אף אחד מהם לא בחר להיחטף, אף אחד מהם לא בחר להיות מופקר במשך שנה וחצי. צילום: דובר צה"ל
מדוע הידיעה על התחזקותם באמונה של שורדי השבי מעצבנת אנשים ואף מפחידה אותם? ייתכן שזה נובע מהזיהוי הבלתי נמנע בין אמונה ושמירת מסורת לבין הקצנה ימנית ומשיחית. בין אמונה ככוח חי, אותנטי ומחזק, לניצול ציני של ערכי היהדות בכדי לקדם רעיונות של טרנספר ורצח חפים מפשע. נכון. קשה להחזיק את המתח שבין המציאות הפוליטית לבין מציאות החטופים. בעוד החטופים התחזקו באמונתם, הפוליטיקאים הדתיים נאבקו בחירוף נפש כדי למנוע עסקה שתשיב אותם הביתה. זו אירוניה כואבת, אך אל תתבלבלו: האמונה היא זו שחיזקה את החטופים, לא הרצון לנקמה. חיבורם לשרשרת מסורתית ארוכת שנים, אותה אמונה בערך פדיון שבויים ובבחירה בחיים – ערכים יהודיים שכל כך חסרים לסמוטריץ' ובן גביר.
במקום להתנכר לכך, מוטב לכוון את הכעס כלפי מי שהאמונה שלו מובילה לנקמה במקום למאבק על החיים. פוליטיקאים שמנעו פעם אחר פעם עסקאות שהיו על הפרק ויכלו להציל חטופים חיים, אבל יגידו שהם "מתפללים לשובם", חברי כנסת בקואליציה שמאיימים להפיל ממשלה על תקציבים מגזריים אבל לא על ערך פדיון שבויים, מי שמאיים על משפחות החטופים ומכוון אליהם את מכונת הרעל.
חיים הם ערך קדוש, ההישרדות גדולה מהטבע, יצר החיים חזק מכל, האמונה היא כלי רב-עוצמה לשרוד גיהינום ואין לנו אלא להתפעם מעוצמתם של החטופים, החיים והחללים. מספרים כי כרמל גת ז"ל תרגלה יוגה, שחיזקה אותה ואת החטופים שהיו עמה בשבי. היוגה החזיקה אותם, בדיוק כמו שהרצון לשוב ולשקם את הקיבוצים החזיק אותם, האהבה החזיקה אותם, הראיונות עם משפחותיהם ברדיו שנאבקו למענם החזיקו אותם, ההפגנות והעצרות להשבתם חיזקו אותם. בדיוק באותו אופן, גם הריטואליים היהודיים – הקידוש, הפיוטים – חיזקו אותם ונתנו להם תקווה לשוב לחיות את החיים במלואם.
החטופים הם קודש קודשים. אל תכעסו עליהם על שמצאו נחמה וכוח באמונה. הפנו את הכעס למי שחטפו את היהדות וערכיה ולא מתביישים להתיימר לפעול בשמם כדי להפקיר את אלה שנשארו.
הכותבת היא ממובילות השמאל האמוני, מנהלת מענקים בקרן החדשה לישראל.
הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "הארץ".
שתפו את הכתבה