קוראים לי מושון זר-אביב, אני מעצב ומרצה בשנקר, אני אבא, מפרנס יחיד. אני גם אזרח מודאג מאוד. מודאג לעתיד הביטחון, הכלכלה, החברה והנפש שלנו במדינה הזאת.
את ההחלטה לתרום באופן חודשי וקבוע לקרן החדשה לישראל קיבלתי בתחילת המלחמה, כשהחל להתבהר שכספי המיסים שלי מממנים את הפקרת החטופים, את ההרג חסר המעצורים בעזה ואת ההבטחות למלחמת נצח. בער בי הצורך להבטיח שעמל כפי יוביל לא רק לעוד הרס וחורבן אלא גם לריפוי ובנייה. עוזר לי לדעת שלפחות כמה אגורות מכל שקל שאני מרוויח, תורמות בוודאות לקידום ישראל שראויה לילדי ולי להמשיך לחיות בה.
כשאני יכול, אני תורם נקודתית גם לארגוני חברה אזרחית אחרים, אבל התרומה הקבועה לקרן החדשה לישראל היא דבר אחר בזכות רוחב היריעה של ההשפעה שלה. זאת השקעה מבחינתי גם בהגנה על הדמוקרטיה, גם בחיזוק אוכלוסיות מוחלשות, גם בהחזרת החטופים, גם במאבק בכיבוש וגם בקידום עתידים של שלום לשני העמים שבין הירדן לים. הקרן דואגת להשקיע את התרומה שלי באופן אסטרטגי ורחב כדי להבטיח שישאר לי מקום בארץ הזאת.
לכן ראוי ואף טבעי שבכל חודש, סכום מסויים יוקדש באופן קבוע ומקצועי למטרות אלה. היכולת שלי לתרום היא חלק מהסיבה לקום בבוקר לעבודה והיא חלק מהתקווה שאפשר, כדאי ומגיע לנו להישאר כאן.
תודה,
מושון זר-אביב
שתפו את הכתבה