מחר ייצאו הרשויות הערביות לשביתת מחאה על החלטת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להקפיא את העברת התקציבים מכוח החלטות הממשלה המעוגנות בתקציב שהוא חתום עליו. סמוטריץ' נימק את החלטתו בטענה כי הוא רוצה לוודא שהכסף אינו עובר לגורמים עברייניים ובדלניים בחברה הערבית. וזאת על אף התנגדות גורפת של אנשי מקצוע ושל פוליטיקאים שלא בהכרח מחויבים לשרת את האינטרסים של החברה הערבית, בלשון המעטה. סמוטריץ' לא המציא את השיטה הזאת, של עיכוב העברת כספים, כדי למרר לערבים את החיים. בתקופה המקבילה אשתקד פעלה שרת הפנים ב"ממשלת השינוי" איילת שקד כדי להערים חסמים ביורוקרטיים רבים בפני הרשויות הערביות בדרכן לממש את זכויותיהם לתקציבים מכוח החלטות הממשלה. גם כאן היתה הטענה שצריך להגן על הערבים מפני עצמם, ולוודא שהכסף אינו עובר לידיים של ארגוני הפשיעה.
התפישה השלטת בקרב הפרשנים הכלכליים בתקשורת הישראלית היא שצעדים אלו נועדו לשרת מטרות פוליטיות ולשלוח מסר ברור לבייס, שלפיו אין מתנות חינם לערבים, שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, ושהכל נועד להוכיח מי בעל הבית פה.
לדעתי, מלבד הגזענות והאדנות הקולוניאלית שעומדת בליבת ההחלטות האלה, הן נועדו לשרת מטרה אידיאולוגית רחבה הרבה יותר מהידוק הבייס, והיא חסימת האופק בפני הצעירים הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל.
עו"ד אמל עוראבי. צילום: Maya alleruzzo
שינוי מגמה זה הוא הסיכון שסמוטריץ' ושות' רוצים להתגונן מפניו בהחלטה שלא להעביר את הכספים. כי שינוי זה סותר את הפרויקט האידיאולוגי שהוא מקדם זה זמן רב, ושבו הוא מייעד לצעירים הערבים את התפקידים של נתינים. בינתיים לפחות, עד שתושלם העבודה שהתחיל בן־גוריון ב–1948.
סמוטריץ' יודע שבכל סוף משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה או חלילה תואר. הרופא, המהנדס, היזם והסטודנט הערבי מפחיד אותו הרבה יותר מהפושע הערבי. והמטרה שלו אינה להגן על הרשויות מפני הפרוטקשן — הוא עצמו רוצה לגבות פרוטקשן מהרשויות הערביות ומתושביהן. ומטרתו איננה חיסול הנשק הבלתי חוקי, כי אם להניח אקדח טעון על השולחן בשיחותיו עם ראשי הרשויות. הכל כדי לוודא שהצעירים הערבים לא יחשבו אפילו רגע אחד שהם שווים, חס וחלילה, או שיש להם בעלות במדינת היהודים.
היום ברור לכל בר דעת שהדרך היחידה לעקור את ארגוני הפשיעה — שהלכו והתבססו במרוצת השנים מתחת לאפה של המשטרה בתוך היישובים הערביים, עד שהקימו לעצמם אוטונומיה של ממש — עוברת בהכרח בחיזוק הרשויות המקומיות הערביות. והאמצעי היחיד שבו אפשר להציל את הצעירים הערבים ממלכודת הפשיעה הוא ההשקעה בעתיד שלהם.
מסקנה זו ברורה לראשי הרשויות היהודיות, ועל כן טוב עשו במרכז לשלטון מקומי כאשר הצטרפו במחווה של סולידריות לשביתה של הרשויות הערביות. צעד זה אמור לשלוח מסר לראשי התאגידים הגדולים במשק ולראשי האוניברסיטאות: פגיעה בעתיד של הצעירים הערבים תפגע בפועל בעתיד של כולנו.
עו"ד אמל עורבי הוא בעל תואר שני בתכנון ערים, ומנהל תקשורת ערבית בקרן החדשה לישראל
הכתבה התפרסמה לראשונה ב"הארץ"
שתפו את הכתבה