"ביטחון אישי זה זכותך ללכת ברחוב בישוב שלך או בשכונה, מבלי לחשוש לקבל כדור בראש כי ארגון פשיעה בדיוק מחסל חשבונות מתחת לבית שלך", אומר עו"ד אמיר בשאראת – היועץ הכלכלי של ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל.
"זאת היכולת שלך להרשות לילדים שלך לצאת לשחק עם חברים בשכונה או סתם לחזור הביתה ברגל מבית הספר", הוא מוסיף, "מבלי שהטיול יסתיים בבית חולים או בבית קברות. וזה לא להיות דרוך כל הזמן מחשש שהנהג העצבני שלידך על הכביש ישלוף אקדח כדי לפתור סכסוך חניה. ביטחון אישי זה הדבר הבסיסי והראשוני, שעל המדינה לספק לאזרח, לכל אזרח. עצוב שעל זה אנחנו צריכים להילחם".
אמיר נמצא היום באוהל המחאה שהוקם בקריית הממשלה בירושלים, כחלק מצעדי המחאה המתמשכת ומתרחבת כנגד אוזלת היד של הממשלה בכל הנוגע לטיפול בבעיית הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. הנהגת הציבור הערבי יצאה בשורה של צעדי מחאה תחת הכותרת "רוצים לחיות". מטרת המחאה היא להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות העסוקים בעצמם כדי שיתחילו להתעסק בחיים של האזרחים, וכן לפתוח את הדלת לשותפות עם הגורמים הפעילים בחברה היהודית המחויבים לצדק ושוויון, ולא מוכנים להשלים עם התפיסה לפיה האלימות ברחוב הערבי היא בעייתם של הערבים בלבד.
המחאה מובלת על ידי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל והוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות, בשותפות עם ארגוני החברה האזרחית לרבות פעילים ועיתונאים ערבים. כדי להבין יותר את התמונה הרחבה, שוחחנו עם עו"ד בשאראת.
"הפשיעה בחברה הערבית היא רק הסימפטום, היא לא גורם המחלה" – אמיר בשאראת
הקרן: למה אתם כל היום מפגינים? נראה שאתם שנתיים כבר בהפגנה.
בשאראת: "שנתיים?! זה תסריט טוב! הנהגת החברה הערבית ברשויות המקומיות ובכנסת מתריעה כבר עשור מפני הזליגה של כלי נשק מהצבא לרחוב הערבי, מהתבססות ארגוני הפשיעה ומהזנחת הצעירים הערבים. במקביל, הציבור והחברה האזרחית כבר חמש שנים במחאה מתמשכת למען הזכות הכי בסיסית לביטחון אישי. אבל המצב רק מחמיר ומספר הנרצחים רק עולה מדי שנה".
הקרן: על מה עוד אתם נאבקים?
בשאראת: הפשיעה בחברה הערבית היא רק הסימפטום, היא לא גורם המחלה. המלחמה האמיתית היא האי-שוויון והפערים התהומיים בין יהודים לערבים כמעט בכל תחום שגורם ל-30% אחוז מהצעירים הערבים לחיות בלי מסגרת של עבודה ובלי הכשרה כלשהי שתבטיח להם חיים מקצועיים ואישיים משגשגים. הממשלה צריכה להבין שבהיעדר ממסד מתפקד המספק ביטחון אישי, הזדמנויות תעסוקה, מרחבים ציבוריים מקיימים וחיי חברה, לוואקום הזה ימשיכו להיכנס ארגוני פשיעה שמצליחים לייצר הזדמנויות תעסוקה, להשליט פחד ברחובות ובקרב בעלי העסקים, ולשתק את חיי החברה ביישובים הערביים".
"80% מהיישובים הערבים נמצאים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי, ללא יכולת לדאוג לאיכות החיים של האזרחים הערבים", מוסיף בשאראת. "המשך המצב הקיים גורם לצעירים החזקים לצאת מהיישובים הערבים בחיפוש אחר ביטחון אישי ותעסוקתי ואחר הזדמנויות במקומות אחרים, מה שבסופו של דבר ירוקן את הישובים מהעתודה המבטיחה וידון אותם לעוד שנים רבות של עוני. אם נישאר בשיח של פשיעה ומשטרה בלבד, אנחנו נמשיך להתעסק בתופעות הלוואי ולא במחלה עצמה. היום אנחנו במצב חירום".
הקרן: נתניהו התחייב עכשיו לטפל בנשק הלא חוקי ובארגוני הפשיעה? אתה מאמין לו?
בשאראת: "השאלה היא לא מה אני חושב, אלא מה האזרח הערבי מרגיש. ביבי לא ראש ממשלה חדש, וזו לא הפעם הראשונה שהוא מתחייב לטפל בפשיעה ובנשק. השאלה היא *איך הוא מתכוון לעשות את זה*, כי בינתיים נראה שאין לו שום תכנית בין-משרדית, סדורה עם יעדים ברורים בעניין – וזה מה שאנחנו רוצים היום".
"אנחנו מבקשים שראש הממשלה יוביל בעצמו את המאבק בפשיעה ובאלימות, תוך רתימת כלל משרדי הממשלה הרלבנטיים ומתוך תפיסת חירום. בכל מדינה מתוקנת אחרת, בה הפשיעה חמורה ומתפשטת ואחוז פענוח מקרי הירי נמוכים כל כך, בעלי התפקידים היו מפוטרים ומוחלפים מזמן והיה מוכרז מצב חירום לאומי".
הקרן החדשה לישראל תומכת בוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות. למידע נוסף קיראו כאן על פועלו.
שתפו את הכתבה