השבוע פירסם נדב צנציפר את תוכניתו של שר התרבות הנכנס, מיקי זוהר, לספורט הישראלי, ובעיקר לכדורגל. אין ספק שהכדורגל הישראלי סובל ממחלות כרוניות ונדרשת תוכנית מקיפה כדי לרפא אותו מהן. אבל ספק רב אם הצעדים שמציע זוהר הם אלה שיעשו את העבודה. בחלק מהמקרים, ההצעות שלו אפילו צפויות רק להחריף חלק ניכר מהמחלות.
אחת המחלות העיקריות של הכדורגל הן גזענות, אלימות ויחס אלים של המשטרה כלפי אוהדים. ניכר שלפחות עם שתי האחרונות, זוהר מעוניין להתמודד. שני סעיפים מהתוכנית שפורסמה נוגעים לכך: מינוי שופטי ספורט מיוחדים בעלי סמכויות נרחבות לגזור עונשים על אוהדים אלימים, לצד חלוקת קנסות גבוהים מיד בתום המשחק, לפי שיקול דעתם של השוטרים; והחלפת השוטרים ביציעים במעקב טכנולוגי אחרי האוהדים. על פניו, הצעדים הללו מיועדים להיאבק באלימות ולהפחית את החיכוך בין האוהדים לשוטרים.
אלא שאחת הבעיות העיקריות ביציעים כיום היא השרירות שבה נוהגים השוטרים, שיכולים להפעיל סנקציות משמעותיות וכואבות באופן חד-צדדי. גם תחת התוכנית של זוהר, השוטרים יוכלו לחלק קנסות כבדים ולהרחיק אוהדים לתקופות ארוכות – וכל זה מיד עם שריקת הסיום, כאשר חובת ההוכחה היא על האוהד. במקום הצעה זו, מוטב שחובת ההוכחה תהיה על השוטרים, וגם זאת בסיום המשחק. צריך לזכור, כאשר שוטר מגיע מראש, כשמצלמת הגוף שלו פועלת, היכולת שלו להוכיח את צדקתו גבוהה בהרבה מיכולת האוהד שיצטרך למצוא הוכחות, שפעמים רבות פשוט לא ניתן להשיגם בעקבות המהומות בין השוטרים לאוהדים.
אבל הפיל שבחדר הוא כמובן הסוגיה הנפיצה ביותר בכדורגל הישראלי – יחסי יהודים-ערבים ומגפת הגזענות שעדיין לא הצלחנו לעקור מן השורש. כבר כיום, שחקנים ואוהדים ערבים מתמודדים עם מציאות בלתי שוויונית: מואנס דבור ספג מתקפה ציבורית, תקשורתית וממסדית – כולל מצד חבריו לנבחרת – שלבסוף הכריעה אותו וגרמה לו לפרוש מהנבחרת, בעקבות התבטאות שכמוה מושמעת בגרסה יהודית באופן יומיומי על ידי כדורגלנים. כעת השר זוהר מבקש לקבוע כי "במקרה ששחקן נבחרת לא יכבד את סמלי המדינה ויכיר בעיקרון שלה כמדינה יהודית-דמוקרטית – הוא לא יוכל להמשיך להיות חלק מהנבחרת".
ברור לחלוטין שסעיף זה נועד לעגן בחוק את המצב הא-סימטרי הקיים, ואף להעמיק אותו. ברור גם שכשזוהר אומר "יהודית ודמוקרטית" הוא מתכוון רק ליהודית, וכי אין לו כוונה לאכוף את הסעיף על מי שפוגע בדמותה הדמוקרטית של ישראל. באופן מעשי, הוא קובע שלשחקן יהודי מותר להשמיע מסרים לאומניים, אבל פעילות דומה מצד שחקן ערבי תגרור הדחה מהנבחרת. אם ההיגיון הזה, הקובע שליהודים מותר לבטא את זהותם הלאומית ולערבים אסור, יוחל על האוהדים, התוצאה תהיה דיכוי כללי של החברה הערבית בכדורגל הישראלי. במקום לטפל בגזענות הקשה שקבוצות שונות סובלות ממנה במגרשים – ובעיקר החברה הערבית – זוהר מעדיף להוסיף קיסם למדורה ולפגוע בציבור ענק וגם ככה מוחלש. אפשר רק לדמיין כיצד במפגש הבא בין בני סכנין לבית"ר ירושלים, הנפת דגל פלסטין מצד אוהדי הראשונה תיחשב מעשה אסור, בעוד ששירת "שיישרף לכם הכפר" תעבור ללא תגובה.
במקום לתכנן כיצד ניתן להעמיק את דיכוי השחקנים והאוהדים הערביים במגרשים, מוטב שזוהר יפעל לאכוף את חוק איסור אלימות בספורט, שקיים כבר עכשיו וגוזר שנתיים מאסר על מי שמתבטא בצורה גזענית במגרשים – אך נאכף בהיקף עלוב למדי. פרויקט "בועטים את הגזענות מהמגרשים" של הקרן החדשה לישראל מתעד מדי שבת אינספור קריאות גזעניות, הומופוביות ואלימות במהלך המשחקים, שמושמעות מבלי שאיש יישא באחריות.
אם זוהר מעוניין להביא תוכנית מהפכנית לשיפור הספורט, הוא צריך לחשוב קודם כל על האוהדים, לפעול מולם, ליצור חוויית ספורט נגישה ונוחה לכל המשפחה, לתגמל מועדונים על פעילות המעודדת הגעה של משפחות וילדים, להיאבק במעורבות ארגוני הפשיעה בספורט, לטפל באלימות מבלי להרוס את חוויית המשחק לאוהדים, וגם לדאוג לגישה נוחה בתחבורה ציבורית לאצטדיונים. וזו רק ההתחלה.
נכון לעכשיו, זוהר מעדיף לטפל בזוטות (ביטול עונש רדיוס, הכנסת מערכת הימורים חדשה והגדלת שכר השחקנים הזרים) אך מתעלם מבעיות העומק של הכדורגל הישראלי, או לחילופין מנסה לפתור אותן רק באמצעות הזרמת כסף ועוד כסף – שהאוהדים יהיו האחרונים ליהנות ממנו. התוכנית המוצעת לא תקדם את תרבות הספורט הישראלית, וספק אם היא מנסה לעשות זאת. ככה לא בונים חומה.
הכותב מתן סגל הוא מנהל תכנית "בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים" מבית הקרן החדשה לישראל
שתפו את הכתבה