ביום חמישי שעבר געשו אולפני החדשות לנוכח פרק הסיום של הסדרה "רומן זדורוב". לאחר כ–15 שנה שבהן ישב זדורוב מאחורי סורג ובריח קבעו שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת, כי הוא זכאי.
לפני שמישהו הספיק לקרוא את הכרעת הדין, שנפרשה על פני 700 עמודים, החל דיון סוער בתקשורת ביחס ליכולת של בתי המשפט בישראל להגיע לחקר האמת ויכולתו של האזרח הקטן להתמודד עם המערכת. פרשנים משפטיים ומומחים מטעם עצמם קראו לחשבון נפש ולבדק בית של כל חוליה בשרשרת אכיפת החוק — החל בתחנת המשטרה המקומית שעצרה את זדורוב, ועד בית המשפט העליון.
שעות ספורות לאחר הזיכוי של זדורוב נגזר דינו של ד"ר מוחמד אלעסיבי, בדואי בוגר לימודי רפואה בן 26 מחורה, שנמצא "אשם" בניסיון פיגוע ונורה במקום על ידי שוטרים בעיר העתיקה בירושלים.
אלעסיבי ומשפחתו לא חיכו 15 שנה לפסק הדין הסופי. חוקרים לא נשלחו לאסוף ראיות, ושופטים לא התאספו כדי להכריע בשאלת אשמתו. השוטרים, שבמקרה זה היו גם השופטים, מיצו את הדיון בתוך "שטח מת" (באחד המרחבים הכי מצולמים בעולם) וגזרו עליו עונש מוות. בשעות שאחרי האירוע דבק במוחמד התואר "מחבל" באולפני החדשות. כך מערכת אכיפת החוק קיבלה פטור מכל ביקורת ונחסמה אפשרות לדיון ציבורי ביחס לחפותו.
מובילים למנוחות את ד"ר מוחמר אלעסיבי שנורה למוות ע"י כוחות הביטחון. צילום: ג'מאל עווד/פלאש90
בחודשים האחרונים יצא הציבור הישראלי למפגן ענקי, המעלה על נס את ערכי הדמוקרטיה, זכויות האדם ועצמאות הרשות השופטת, מול מה שנראה כמו הפיכה משטרית הנסמכת על רוב ארעי. הציבור הערבי, שבחר להישאר בבית, הואשם כרגיל באדישות, במקרה הטוב, ובחוסר הבנה, במקרה הרע. גם אם רוב אזרחי ישראל הפלסטינים, המנוסים בהפגנות ובמאבקים נגד עריצות הרוב, לא יצאו לרחובות, אין להסיק מכך שהם נותרו מחוץ למשחק. בישיבה שלהם בבית הפלסטינים בישראל מבקשים לשלוח מסר של מחאה נגד מתנגדי ההפיכה ותומכיה כאחד.
בחוויה הקולקטיבית של הציבור הערבי, תחולת עקרונות של הדמוקרטיה, חקר האמת ועצמאות בתי המשפט היתה תמיד מוגבלת מבחינתם, שני הצדדים מוכרחים להשיב להם על כמה שאלות: האם תכלול הדמוקרטיה היהודית גם את הערבים? איך יכולה היא להמשיך להתקיים עם הכיבוש? האם תהיה מערכת המשפט עצמאית גם בעניינו של אלעסיבי?
ניסיון העבר מלמד, כי במפגש בין פלסטיני לבין חייל או שוטר במדים עקרונות כמו חזקת החפות ועצמאות בית המשפט מתאדים. במקומם יש תמיכה בלתי מסויגת בגרסאות של המשטרה, המשתנות על פי קצב חשיפת העובדות. במקרה של המחנך יעקוב אבו אלקיעאן, שנהרג לפני כשש שנים בפינוי כפרו אום אל־חיראן, פיסת עיתון שנמצאה ברכבו הספיקה כדי להפוך אותו ללוחם דאעש; כלומר, בן מוות. גם הצעיר בעל הצרכים המיוחדים מהעיר העתיקה בירושלים, איאד חלאק, נחשב לגורם מאיים המחייב הריגה, או מה שמכונה בעברית ציונית "ניטרול".
נטל ההוכחה מוטל על מתנגדי ההפיכה המשטרית. עליהם להוכיח, אם עניינם הוא הגנה על "הווילה בג'ונגל", שמתקיימות בה דמוקרטיה אקסקלוסיבית ליהודים ומערכת אכיפת חוק דמוקרטית ליהודים, אך יהודית לערבים, ובצדן מערכת דיכוי צבאית, החלה על הפלסטינים בגדה המערבית.
ואולי מדובר במאבק ארוך ועיקש נגד הבריונות של המערכת והניסיון המתמשך שלה להבחין בין דם לדם, תוך כדי יצירת אקס־טריטוריות, שבמסגרתן אין חוק מלבד חוק הג'ונגל? מתנגדי ההפיכה לא יזכו למשפט חוזר כי גזר הדין יעצב את המציאות לשנים רבות.
הכתבה פורסמה לראשונה במדור הדעות של עיתון "הארץ"
עו"ד עוראבי הוא פעיל פוליטי ומנהל התקשורת הערבית בקרן החדשה לישראל
שתפו את הכתבה