חזרה

הנהגה ללא אמון /טליה ששון

19.10.2019

בנימין נתניהו סיים את תפקידו כראש ממשלה נבחר, מאז שהכריז על בחירות אפריל 2019. בסיומן הוא לא הצליח להקים ממשלה, והוא מכהן מאז מכוח חוק יסוד: הממשלה — מבלי שהוא והממשלה שהוא עומד בראשה קיבלו את אמון הכנסת.

בחירות ספטמבר לא שיפרו את מצבם, ומעמדם כמי שמכהנים שלא על בסיס אמון הכנסת לא השתנה. הפועל היוצא הוא, שלמדינת ישראל אין הנהגה זה כשלושת רבעי שנה: אין תקציב, אין מדיניות לכל משרדי הממשלה ואין מענה לצורכי המדינה העכשוויים. ואולם, מעבר לנזקים אלה לא התקיים דיון ציבורי בשאלה אם יש לראש הממשלה ושר הביטחון סמכות להחליט על פעולות צבאיות חריגות.

כשמכהנת ממשלה מכוח אמון הכנסת, ממונה קבינט ביטחוני מתוך חברי הממשלה, שעליו לאשר פעולות ביטחוניות חריגות. הקבינט חשוף לחומר ביטחוני רגיש, תוך שהוא מקבל מידע ישירות מפי ראשי מוסדות הביטחון. הוא יכול לשאול אותם שאלות ולהעלות הסתייגויות וקשיים אפשריים. בתפקידו הקבינט איננו רק מייעץ, אלא משמש, דרך ההצבעות המתקיימות בו, כגורם מרסן לפעילות ביטחונית. הקבינט אף חשוף לביקורת ציבורית, כאשר הוא מעניק, באישורו או בהתנגדותו לפעילות ביטחונית פלונית, את הגיבוי הציבורי של רוב חברי הכנסת התומכים בקואליציה. הקבינט הוא לפחות ה”שלייקס” של ראש הממשלה ושר הביטחון. גיבויו נדרש כדי לגייס את אמון הציבור בהחלטות הקריטיות בנושאי ביטחון המדינה.

מנגנוני הריסון הללו אינם מתקיימים בימים אלה כתיקונם. לכנסת אין אמון בממשלה, וגם לא בראש הממשלה ובחברי הקבינט שמינה. אין מי שיבקר את ראש הממשלה, שהוא גם שר הביטחון. הוא יכול “לצפצף” על המלצות השרים והצבעתם בקבינט, שהרי גם הוא וגם הם ממילא אינם זוכים לאמון הכנסת. ואכן, הוא איננו ממהר להזעיק אותם לדיונים מעמיקים בנושאים הביטחוניים, שלפי טענתו הפומבית הם קריטיים בימים אלה. זהו מצב המחזק את שלטונו של אדם יחיד במדינה כולה.

על כל אלה יש להוסיף את כתב האישום המאיים עליו. ההליך המשפטי הצפוי לו מציב אותו בעמדת חולשה פוליטית, ההולכת וגדלה לנוכח שתי מערכות בחירות עוקבות שבהן לא הצליח להרכיב ממשלה. סיטואציה כזאת עלולה לגרום לו להחליט להוביל את ישראל לפעילות צבאית חריגה, כאשר החלטתו עלולה לפחות להיראות, אם לא גרוע מכך, כמושפעת ממצבו הפוליטי ולא ככזאת שנשקלה בקור רוח ובידי כל מנגנוני הריסון הרגילים של המדינה. סיטואציה כזאת עלולה להיתפש בעיניו כסוג של מוצא, לפחות זמני, ממצבו המשפטי, שכן מרגע שיתחילו להתנהל פעולות לחימה — הוא יניח שתוקם ממשלת חירום לאומית, והוא יעמוד בראשה בהיותו ראש הממשלה מכוח חוק, באין ראש ממשלה נבחר.

אכן, תמיד נזהרים במחוזותינו מלייחס לנתניהו עירוב שיקולים פוליטיים בענייני ביטחון. כביכול, זוהי התנהגות שלא תעלה על הדעת. ושמות חברי מקהלת התומכים, מעת הישמע הירייה הראשונה, כבר כתובים על הקיר. גם מהאופוזיציה.

מדיניות של בת יענה לא תועיל לנו. מדובר בחייהם של אזרחים רבים, החשופים לפעילות מלחמתית חמורה מאין כמותה, שלא לדבר על חיילים, שעלולים לעמוד מול סכנה מיותרת, סכנה שאם לא תלובה באופן מלאכותי, יש סיכוי סביר שלא תצא מן הכוח אל הפועל. ולכן כל חברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, שמוכנים להתבונן בפרצופם בראי, חייבים למנוע כל פעולה צבאית חריגה עתה, שאינה כורח חיוני, דחוף ומיידי, הנובע מביטחון המדינה. מדובר בדיני נפשות. לא פחות.

עו”ד ששון היא יו”ר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל. 

#כללי