חזרה

פאנל בנושא הזנחה ואלימות משטרתית

בעקבות האירועים האחרונים ולרגל צאת הספר החדש Policing Citizens אנו מזמינות אתכםן לפאנל פתוח בנושא הזנחה ואלימות משטרתית – יחסי משטרה ומיעוטים בישראל. הפאנל יתקיים ביום ב’ (5.8) באוזןבר (קינג ג’ורג’ 48) בתל אביב בשעה 19:00.

משתתפים:
פרופ’ גיא בן-פורת – ממחברי הספר החדש Policing Citizens,
אבי יאלו – פעיל חברתי וממנהיגי מחאת יוצאי אתיופיה,
עו”ד בשאיר פאהום-ג`יוסי – יו”ר שותפה ביוזמות אברהם,
אלי ביתאן – מגיש תכנית הרדיו “מנדי ביתאן” ועיתונאי חרדי

מנחה: הסופרת איריס לעאל – חברת המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל

*הכניסה חופשית על בסיס מקום פנוי*

אז למה אוכלוסיות מוחלשות חוות יותר אלימות משטרתית?
פרופ’ גיא בן-פורת מספק תשובה מרתקת ויותר מכך – פתרון. צפו:

תפסנו את אבי ילאו, פעיל חברתי וממנהיגי מחאת יוצאי אתיופיה, לשיחה קצרה אך טעונה לקראת השתתפותו בפאנל בנושא הזנחה ואלימות משטרתית שנקיים ביום ב’ (5.8) באוזןבר בתל אביב. גם אתםן מוזמנות ומוזמנים לפאנל – הכניסה תהיה חופשית.

האם צריך לחכות עד לאסון הבא כדי להחיות את המחאה?
“בדרך כלל כשיש מחאות שנלחמות בקול תרועה גדולה, בסוף מטבע הדברים יש גם ירידת מתח והמחאה והופכת לשקטה יותר. זה לא אומר שהמחאה נפסקה. אי אפשר להפסיק אותה. היא לובשת צורה אחרת ותימשך כל עוד הגזענות תימשך”.

איזו צורה היא לובשת עכשיו?
“פעילים מפגינים בימים אלה מול הבית של שר המשפטים אמיר אוחנה, יש פעילים מול הבית של ראשת מח”ש ומול בתים של בעלי תפקידים נוספים שיש בכוחם למנוע הישנות מקרים של הרג אזרחים על לא עוול בכפם”.

יצא לך לדבר עם שוטרים בני העדה האתיופית אחרי ההפגנות?
“שמעתי על תגובות של שוטרים שבעקבות המחאה חוו גזענות בתוך המשטרה ולא מעט התנכלויות רק בגלל שהם חלק מהעדה. דיברו אליהם בצורה שמקפלת בתוכה את זה שגם כשאתה חלק מהמערכת, חלק מהממסד וממנגנון הדיכוי – אתה עדיין נתפס כאחר. אבל זה לא רק שוטרים, גם מורים בבתי ספר, עובדים במגזר הפרטי והציבורי פתאום נדרשו לתת תשובות על איך העזנו לצאת ולחסום כבישים ולדרוש את הצדק שמגיע לנו.

יש פה איזה עיוות מושגים שבו קורבן הופך לאשם וזאת תוצאה של דה-לגיטימציה של המחאה. במקום להתייחס לסיבות שבגינן יצאנו מלכתחילה למחות, עוסקים באם הייתה או לא הייתה אלימות, כן כבישים לא כבישים. מתעסקים בצורה של המחאה במקום בתוכן שלה”.

אתה רואה קווי דמיון בין האלימות המשטרתית המופעלת על בני העדה האתיופית לבין זו שהופעלה על בני עדות המזרח עוד בימי ואדי סאליב וזו שמופעלת כיום בהפגנות של חרדים?
“יצאנו למחות נגד האלימות היומיומית כלפינו, לא נגד אלימות שמופעלת בעיקר בהפגנות נגד גיוס כמו במקרה של החרדים, אבל כן – יש הרבה קווי דמיון”.

המחאה העלתה לפני השטח גם דברים משמחים לדעתך?
“בהחלט, המון אנשים הביעו סולידריות, באו והצדיקו והביעו הבנה. לצד זה הגזענות החברתית, לא רק הממסדית, צצה ועלתה ונחשפה במלוא מערומיה והאנשים שהסתירו את הגזענות שלהם עד היום הראו אותה פתאום בלי להתבייש – ועל זה אני שמח כי עכשיו אנחנו מבינים הרבה יותר טוב עם מי יש לנו עסק”.

מה אתה אומר למי שמכנה אתכם “אלימים, לא מחונכים, פראים”?
“הקהילה האתיופית לא אלימה ומגיעה ממקום של שיוויון ושל צדק ושל לראות את האדם לפני שרואים את מה שהוא כביכול מייצג. אבל, וזה אבל גדול, מה שראינו ברחובות זה עוד כלום לעומת מה שנראה אם המציאות הזאת לא תשנה. שנים על גבי שנים מחינו בשקט, באנו, אמרנו את מה שיש לנו להגיד ואף אחד לא הקשיב ולא עשה עם זה כלום. אז כן, עשינו בלגן, כי בלי זה אף אחד לא באמת מקשיב לך. עכשיו, אחרי שעשינו את הדבר הזה, שיפחדו ממני, שיגידו שאני לא נחמד שיגידו שאני ברברי ואלים ובלבד שישנו את הטקטיקות הגזעניות שגובות מאיתנו מחיר”.

#כללי