חזרה

זמן להפסיק לרדוף / תשובה לבן דרור ימיני

בן דרור ימיני דורש ממני ללמוד מ-CNN שפיטרה פרשן בגלל עמדותיו. נוה דרומי טוענת כי בביקורתו עליי עוד עשוי ימיני “לגאול את מחנה השמאל”. שניהם שוכחים דבר אחד: כשאנחנו פועלים למען חברה ליברלית ופתוחה – מאבק בגזענות, חופש דת וסובלנות, צדק חברתי וכלכלי ושיח דמוקרטי – אנחנו תומכים בסוגיות, לא בפרסונות. אין ל אינטרס לקדם אישים, כשם שאין לנו עניין לבחון את מכלול השקפותיהם.

במכתב פתוח אליי ב”ידיעות אחרונות” ציטט ימיני פעילים בארגונים הנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל. מן הגורן ומן היקב הוא אסף אמירות עבר, כולל של פעילים לשעבר, שצרמו לאוזניו וייתכן שבחלקן אף אינן מתיישרות עם עמדות הקרן. אבל אנחנו לא בוחנים כליות ולב, אף לא פוסטים פרטיים בפייסבוק. השאלה העומדת לנגד עינינו היא המטרה שבשמה פועל הארגון. ושם, כפי שימיני עצמו העיר, כבר הוכחנו כי תמיכתנו איננה אוטומטית.

דוגמה טובה היא התנועה לחופש המידע. עד לפני כמה שנים ישבו יחד בהנהלת העמותה רביב דרוקר ועמית סגל. שני אלה, ככל שידוע לנו, חלוקים בסוגיות רבות – מדיניות, חברתיות ואחרות. אך מתברר שיש מקום שבו הם נפגשים – חופש המידע, הרעיון שסביבו גם התאגדו. במי משניהם תומכת הקרן החדשה לישראל? באף אחד. היא תומכת בתנועה לחופש המידע, במטרה לקדם את הרעיון.

אחד הדברים השליליים שקרו בשנים האחרונות סביב ארגוני החברה האזרחית הוא טשטוש הרקע שסביבו הם בנויים והתמקדות פרסונלית בפעילים. זה לא במקרה: כמו החלשת גופי האכיפה, מערכת המשפט והתקשורת, גם הפגיעה בחברה האזרחית, שבעצמה משמשת כמעין שומר סף, נועדה לצמצם ביקורת ולאפשר שלטון ללא מצרים. אלא שכך לא יוכלו לשבת סביב אותו שולחן איש ימין ואיש שמאל, ניאו-ליברל עם סוציאליסט. עוצמתה של החברה האזרחית היא בפעולה משותפת למען מטרה משותפת, גם ללא הסכמה ביתר הסוגיות – זהו ההבדל בין ארגון או עמותה לבין מפלגה. פעם זו הפרדת דת ומדינה, פעם זכויות האדם והאזרח ופעם שוויון למיעוט הערבי ולקהילה הלהט”בית. חיבור מאבקים הוא חשוב ומבורך, ודאי תחת ממשלה שהפרד-ומשול אומנותה. אבל אין לצפות שנראה עין ועין בכל סוגיה עם כל גורם שהיה אי פעם בארגון הנתמך על ידנו.

את הביקורת על הקרן ממקדים בהתבטאויות של פעילים בארגוני שמאל. באווירה הציבורית הנוכחית, זו המלאכה הקלה. אך האם בתיה כהנא דרור, מנכ”לית עמותת “מבוי סתום” עד לא מזמן, היא אשת שמאל? האם חברי הנהלת כי”ח הם כאלה? היכן עומדים “נאמני תורה ועבודה” ביחס לשתי המדינות, ומה חושב על כך פורום הדיור הציבורי? המפגש של הקרן עם אותם ארגונים הוא ממוקד מטרה ואג’נדה. עמדותיהם האישיות של כל אחת ואחד מחברי האסיפה הכללית בעמותה – בדיוק כמו עמדותיו המדיניות של מנכ”ל “לתת”, ובדיוק כמו שמקובל בשאר קרנות התמיכה הפועלות בארץ – פשוט לא רלוונטיות.

אבל אי אפשר שלא לעסוק גם בעילת מכתבו של ימיני אליי – החלטתה של רשת CNN לפטר את מארק למונט היל, מי שקרא לכינונה של פלסטין החופשית מהים ועד הנהר. נשים בצד את התלהבותם של עיתונאים, שמעלים על נס את חופש הביטוי, מרדיפה ופיטורים של כל מי שלא חושב כמותם. לגופו של עניין, דווקא כדי שתרחיש ה”ים עד הנהר” לא יתגשם, הקרן החדשה לישראל מצדדת בפתרון שתי המדינות ותומכת בארגונים המקדמים אותו. ומי אם לא הליכוד וממשלת ישראל, המצהירים על התנגדותם לחלוקת הארץ, מובילים אותנו מדי יום בכיוון שמציע הפרשן המפוטר?

האם מדינה אחת פירושה רוב פלסטיני? האם יבוסס בה אפרטהייד רשמי? מה יהיה אז על המדינה היהודית, שלא לדבר על זו הדמוקרטית? אלו הן שאלות הליבה הגורליות לעתידנו כאן. בהן ראוי היה לדון אגב פיטוריו של היל. בהיעדר תשובות, נוח יותר להשתלח בארגונים שדווקא כן מציעים אלטרנטיבה, ולשלוף לשם כך אמירות ישנות של גורמים מהמעגל השלישי והרביעי.

הקרן החדשה לישראל לא תתמוך כספית ומוסרית בארגונים הקוראים לחרם על ישראל, אף לא בכאלה המצדדים במדינה אחת בין הנהר לים. מי שמנסה לקעקע ארגון ספציפי – ודרכו את הקרן – באמצעות מניפולציה ורדיפה אישית; מי שמכנה אותנו, כמו נוה דרומי, “שמאל רדיקלי”, משאיר את גבולות הדיון בימין ומחמיץ הזדמנות לחולל את השינויים שהחברה הישראלית כל כך זקוקה להם.

מיקי גיצין, מנכ”ל הקרן החדשה לישראל

#כללי