עשרים שנה של המתנה לדיור ציבורי

  • 18/07/2017

ד״ר אברהם שרנופולסקי, ניצול שואה בן 85, נכנס לפני כשנתיים לדירה בהוסטל לעולים מבוגרים חסרי יכולת- אחרי זמן המתנה בלתי נתפס של שני עשורים. 27 אלף עולים מבוגרים אחרים, שזכאים לדיור ציבורי, עדיין ממתינים. פורום הדיור הציבורי, שפועל בתמיכת הקרן החדשה לישראל ושתיל, נאבק עבור הזכאים. כתבה מיוחדת לרגל יום הדיור הציבורי


  • img 3939
  • צילום: יוסי זמיר

בכנסת מתקיים היום יום הדיור הציבורי, שהשנה מתמקד בקריטריונים פוגעניים ומפלים בתנאי זכאות לדיור ציבורי. פורום הדיור הציבורי, שפועל בתמיכת הקרן החדשה לישראל ובליווי השוטף של שתיל, ממשיך להיאבק על הזכות לדיור עבור הזכאים, ומצליח גם לרשום הישגים- אך יש עוד כמובן עבודה רבה.


אחת הסוגיות הבעייתיות במיוחד שדורשת טיפול מיידי היא הקריטריונים לזכאות של עולים מבוגרים. כ-27 אלף מהם ממתינים כיום למקום בהוסטל בשכר דירה מסובסד, או לפתרונות דיור אחרים, כאשר זמן ההמתנה יכול להגיע ללא פחות מ-20 שנים. ד״ר אברהם שרנופולסקי, ניצול שואה בן 85, הוא אחד מהם. לפני כשנתיים הוא ורעייתו נכנסו סוף סוף לדירת 30 מ״ר בהוסטל לעולים מבוגרים חסרי יכולת בירושלים, אחרי המתנה ארוכה של 20 שנים ברשימת הזכאים לדיור ציבורי.


שרנופולסקי עלה לישראל מאוקראינה בגיל 64, שם היה מהנדס שפיתח מכשירים לטילים בליסטיים, ובארץ החל לעבוד כחשמלאי ומטפל סיעודי דרך חברות כוח אדם. כמו מאות אלפי עולים בגילו הוא חי מקצבת זקנה בלבד, מאחר שאין לו פנסיה, ולכן נרשם לרשימת ההמתנה לדיור ציבורי כבר עם עלייתו ארצה. הוא לא תיאר לעצמו שיעברו 20 שנים עד שיקבל את הדירה לה הוא זכאי על פי חוק.


״אחת הבעיות היא שיש שני תורים בהם עולים צריכים לחכות- אחד של משרד השיכון ושני של משרד הקליטה״, אומר שרנופולסקי שמשמש גם כסגן יו״ר ארגון ״חזית הכבוד״ שמסייע לעולים ולניצולי שואה. ״בעוד שזמן ההמתנה במשרד השיכון הוא בין 5 ל-7 שנים, התור של משרד הקליטה בעייתי במיוחד ויכול להגיע ל-20 שנים, כאשר יש כאלה שתורם מגיע אחרי מותם״.


על פי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חוסר התיאום בין המחלקות במשרד השיכון למשרד הקליטה נובע מכך שאין בישראל גורם אחד שאחראי על טיפול בעולים מבוגרים. כך נופלים דברים בין הכיסאות, ונוצר סרבול ממנו נפגעים אותם קשישים הזכאים לדיור ציבורי. לכל אורך שנות ההמתנה בתור לדיור ציבורי, מוציאים העולים המבוגרים קרוב ל-70% מקצבת הזקנה שלהם על דיור- ובסוף החודש נשארים פעמים רבות בלי כסף למזון ותרופות. רבים מהם נאלצים לעבור מדירה לדירה, כמו שעושים סטודנטים, אבל כשמדובר בקשישים זה מצב בלתי נסבל.


עוד מצב שהינו בלתי נסבל, הוא הקריטריון הנוקשה של משרד השיכון לפיו אנשים שנזקקים למטפלים מהביטוח הלאומי, או שנמצאים בהליכונים, לא מתקבלים למגורים בהוסטל. ״אנשים שנרשמו בריאים מגיעים לתורם אחרי 20 שנה, ואז כבר יש להם מטפל, ובאותו רגע הם מאבדים את הזכות שלהם לדיור ציבורי״, אומר שרנופולסקי בזעם. ״אף אחד לא אמר להם את זה לפני, והם מגיעים לרגע שלו חיכו מלאי תקווה- ואז לוקחים להם אותה. האבסורד הוא שאין להם בעיה שאדם שגר בהוסטל ייקח מטפל, אם המצב שלו מדרדר, אבל כן יש בעיה לתת דירה לאדם שזקוק למטפל״.

להיות מעודכן זה להשפיע
 

הרשמ/י לניוזלטר של הקרן, התעדכנ/י בחדשות ובפעילויות הקרן, קח/י חלק פעיל במאבק על שמירת אופיה הדמוקרטי של ישראל וסייע לנו ליצור חברה פלורליסטית וצודקת יותר. 


  • lonis

רבים בישראל המזדהים עם ערכי הדמוקרטיה, נחרדים מול המתקפה הברוטלית על הערכים הללו מצד הממשל וקבוצות אנטי-דמוקרטיות וגזעניות. הקמפיין "לא נסתום את הפה" הוא קריאה ציבורית לכל אותם רבים, לעשות מעשה ולשנות מציאות