גיבורות ישראל: יהודית אופנהיימר

  • 18/05/2017

בפינתנו גיבורי ישראל אנחנו מבקשים לחשוף את האנשים שנאבקים כדי לשים סוף לכיבוש ולהפוך את המקום הזה לשפוי וצודק יותר עבור כולנו. והיום: יהודית אופנהיימר, בת 56, מנכ"לית עמותת עיר עמים. "אנחנו בעיר עמים אומרים שירושלים היא ביתם בהווה ובירתם בעתיד של שני העמים. זה החזון שלנו. אנחנו לא אומרים 'אתם תחיו מעבר לגדר ואנחנו לא רוצים לראות אתכם יותר'. צריך למצוא את הגשרים כדי לחיות יחד".

אופנהיימר בעלת תואר ראשון בעברית ומחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית, תואר שני מאוניברסיטת דרום אפריקה, כיום דוקטורנטית באוניברסיטה העברית. הוריה נולדו וגדלו בגרמניה, וברחו ממנה מעט לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. 


איך השפיע עלייך החינוך הדתי בבית?
"הורי הרגישו על בשרם את עליית הפאשיזם, איך חברה משתנה בבת אחת כתוצאה מכך. מבחינת התודעה הפוליטית של הבית בו גדלתי – זה היה עניין מאוד מרכזי. הם לימדו אותי לזהות פאשיזם מרחוק. איך להריח אותו. הורי היו דתיים, אבל התפיסה הדתית שלהם הייתה כזו, שהערכים הבסיסיים של היהדות הם ערכי הומניזם, כבוד כלפי כל אדם, ולא לעשות לחברך מה ששנוא עליך. הייתה הרמוניה בין השקפת העולם ההומניסטית לבין מקומה של הדת בחיינו. 


למרות שגדלתי בבית על גבול החרדי, והייתי בצעירותי בתנועת נוער "עזרא" (תנועת נוער דתית-לאומית), תמיד הייתי ביקורתית, שאלתי שאלות וספקות. לא יכולתי להיסחף עם הלאומיות הדתית, עם החברים. תמיד ידעתי שאנחנו לא יכולים לבטל את הקיום הפלסטיני שלצידנו. הדורסנות הזו נגדם מנוגדת לערכים הבסיסיים עליהם חונכתי, ההורים שלי לימדו אותי כל החיים להבחין בין טוב לרע.


מה את זוכרת מירושלים של לפני 1967?

"הייתי בת 6 במלחמת ששת הימים. וזה נכס שאני לוקחת איתו לעבודה שלי, שיש לי זיכרון של ירושלים של לפני המלחמה. יש לי תחושה בתוכי, חיה, של העיר המחולקת. לא שהייתי רוצה בהכרח לחזור לזה עם חומות וגדרות וכולה, אבל התחושה הזאת שהעיר הזאת הייתה פעם שתי ערים, שיש פה שני מרחבים. וזה לא משנה אם אני חושבת שזה תפקד טוב או רע, זה היה יותר טוב ממה שיש לנו היום. מי שחי בעיר היא מתגעגע לעיר ההיא.

אני זוכרת את האופוריה של 1967. אחת הילדות של השכנים אומרת לי 'איזה כיף, כבשנו את הכותל', אבל במקביל הבנתי שההורים שלי לא מרגישים שקרה משהו טוב, הם לא שמחו. ואני זוכרת את אבא שלי אומר במשך שנים: 'עכשיו צריך להחזיר את כל השטחים כי הכיבוש משחית'. הוא חי עם תפיסה מאוד חזקה שיהדות והומניזם לא יכולים לחיות בסתירה אחד עם השני. ודווקא ככל אתה יותר אורתודוקסי ומקבל את החומרה של ההלכה, אתה מקבל יותר את התפיסה הזאת: לא יכולה להיות סתירה בין יהדות והומניזם. 

חייתי ולמדתי בדרום אפריקה, והרבה פעמים אני שואבת סיפוק מזה שכל הכוחות שהתנגדו לאפרטהייד היו מאוד לא פופולריים (בלשון המעטה) בתקופה מסוימת, ותמיד אמרו על מי שהציע אלטרנטיבה שהוא הזוי. אילנה דיין אמרה לנשיא לשעבר אובמה שאומרים עליו שהוא נאיבי לגבי שלום במזרח התיכון. הוא ענה לה: 'מי שמציע אלטרנטיבה למלחמה תמיד ייתפס כנאיבי'. שלום תמיד ייתפס כפנטזיה, בכל מיני מקומות זה הפוך להיות עובדה. זה יכול לקרות גם כאן".


למה בעצם אתם מתנגדים לתוואי של מצעד ירושלים?

"אני רוצה כל שנה להאמין שבסוף, הרשויות יתעוררו ויגידו שהוא לא צריך לעבור ברובע המוסלמי. אני אומרת את זה כל שנה: ברחבי העולם כשיש צעדות פשיסטיות עם קריאות אנטישמיות נגד יהודים – זה מאוד מפחיד את היהודים. אז למה כאן זה בסדר?"

 

להיות מעודכן זה להשפיע
 

הרשמ/י לניוזלטר של הקרן, התעדכנ/י בחדשות ובפעילויות הקרן, קח/י חלק פעיל במאבק על שמירת אופיה הדמוקרטי של ישראל וסייע לנו ליצור חברה פלורליסטית וצודקת יותר. 


  • lonis

רבים בישראל המזדהים עם ערכי הדמוקרטיה, נחרדים מול המתקפה הברוטלית על הערכים הללו מצד הממשל וקבוצות אנטי-דמוקרטיות וגזעניות. הקמפיין "לא נסתום את הפה" הוא קריאה ציבורית לכל אותם רבים, לעשות מעשה ולשנות מציאות