חזרה

ים של תקווה

14/08/2017

כבר 10 שנים שפעילות ארגון מחסום Watch, שנתמך על ידי הקרן החדשה לישראל, מקיימות בתל אביב ימי ים לפלסטינים שרובם מעולם לא ביקרו בו או טבלו במימיו. ״מין אל בחר״ (״מן הים״) נקרא הפרויקט, ובכל קיץ משתתפות בו למעלה מ-20 קבוצות פלסטינים מרחבי הגדה, בעיקר נשים וילדים, שעבור רובם זו הפעם הראשונה בים

מאת: עמית יולזרי / צילומים: אלכס ליבק

dsc01730

dscf6090

dscf6432

dsc01818

dsc01784

הפרויקט פועל בתיאום צה״ל, אך המארגנות מדווחות על קשיים לא מעטים מול מרכז ההיתרים בנוגע להשגת אישורי היציאה עבור הפלסטינים, שלעיתים מתקבלים ממש ברגע האחרון. החיילים מתחלפים וצריכים ללמוד בכל פעם מחדש את הנוהל, וקורה שנשות היוזמה צריכות להתרוצץ בשעות הלילה שלפני יום הים כדי לאפשר את מעבר האוטובוס בבוקר, ולעיתים זוכות ליחס קשה מהחיילים.

״הפרויקט מאפשר לישראלים שמתנגדים לכיבוש לעשות מעשה״, אומרת רחל אפק – אחת מארבע יוזמות פרויקט ימי הים. ״הן בתרומה כספית שעליה מבוסס הפרויקט כולו והן בהתנדבות שמאפשרת היכרות בלתי אמצעית עם הפלסטינים. אין ספק שזה מחלחל פנימה לנשמה ומעמיק את ההבנה שהכיבוש חייב להיפסק ושזה תלוי רק בנו, ואף אחד לא יעשה זאת עבורנו״.

הכל התחיל לפני כעשור כשפעילת מחסום Watch צביה שפירא אירחה שתי משפחות פלסטיניות במסיבת יום ההולדת של נכדתה. לאחר המסיבה ביקש אבי אחת המשפחות לקחת את ילדיו לים, וסיפר שהם מעולם לא ראו אותו.

אצל שפירא נפל האסימון, ויחד עם חברותיה הן החליטו לשנות את המצב – ולהביא כמה שיותר פלסטינים לים. מאז, המעגל הלך והתרחב, ומדי קיץ מגיעים כ-1500 פלסטינים לחוף הים בתל אביב, כאשר כ-300 מתנדבים ישראלים לוקחים חלק ביוזמת ימי הים ומסייעים בכל הדרוש.

״היוזמה נולדה מאחר שאנחנו כל הזמן מסתובבות בשטחים הכבושים, פוגשות את הפלסטינים במחסומים וחוות את המצוקה, העוול והיעדר חופש התנועה שלהם״, מספרת ריקי שקד-טריינין מיוזמות ימי הים.

״גילנו עד כמה הים הוא סמל עבורם לחופש ללא גבולות. אנחנו נשים פוליטיות והפרויקט הזה הוא פוליטי ומחאתי נגד היעדר חופש התנועה של הפלסטינים״, אומרת שקד-טריינין. ״יש בו כמובן גם המון שמחה, וזה מעשה הומני שמיועד שהפלסטינים יכירו ישראלים לא רק דרך קנה הרובה או המחסומים, ושאנחנו נכיר אותם באווירה משוחררת, אבל ברור שהמעשה נושא מסר פוליטי״.

והאווירה אכן משוחררת, מלאה באחווה וחופש- ומרגשת עד מאוד. מהרגע שהאוטובוס ובו קבוצת האמהות הפלסטיניות וילדיהן מאזור בית לחם מגיע לחוף הים התל אביבי, החיוכים לא יורדים מפניהם של הפלסטינים ושל המתנדבים הישראלים, שמלווים את הקבוצה שזה עתה הגיעה למלתחות ומסייעים להם למרוח קרם הגנה מפני השמש הקופחת. עוד לפני הגעת הפלסטינים לחוף הים, הקימו המתנדבים סככה מוצלת על החול, הכינו סנדוויצ׳ים, חתכו אבטיחים וניפחו גלגלי הצלה ומזרוני ים שהכרחיים מכיוון שרוב הפלסטינים שמגיעים לא יודעים לשחות.

הרחצה של הפלסטינים מתבצעת באזור תחום במיוחד עבורם, כאשר צוות המארגנות מסתייעות במציל משלהן שדואג שיום הכיף בים יעבור בשלום, בזמן שהמתנדבים משחקים עם הילדים והאמהות ומנעימים את זמנם.

קשה לתאר את ההתרגשות שעולה כשמביטים באישה מבוגרת שנכנסת לרחוץ לראשונה בים, ומגלה את מליחותו, או בילד שרואה לראשונה את הים ומשתומם כמה הוא גדול ורחב. לפתע מוציאה אחת הנשים הפלסטיניות דרבוקה ומתחילה לנגן, וכולן מחייכות ונרגשות.

אחת המתנדבות שהגיעה לראשונה לאחד מימי הים, יחד עם שתי בנותיה הקטנות, היא דנה אולמרט – בתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ומרצה בחוג לספרות באוניברסיטת ת”א. ״אין תחליף למפגש הבין-אישי בין אנשים המשתייכים לציבורים שונים ורחוקים; רק מפגשים מן הסוג הזה דוחפים אנשים להתמודד עם הדימויים המופנמים שלהם על האחרות של האחרים״, אומרת אולמרט. ״תוך רגעים ספורים נוצרת שפה אוניברסלית, שפת-ים: מתמסרים בכדורים, חופרים בורות, מקשטים בנטיפי חול ומלקקים קרטיבים״.

״בערב עלו דמעות בעיני כשבתי אמרה לי: ׳ביום אחד של חופש גדול למדתי יותר מאשר בשנה שלמה בבית הספר׳״, מספרת אולמרט. כדי שהשיעור הזה בשפת הים לא יישכח, אני מקווה להביא אותה איתי באופן קבוע, בכל קיץ מחדש למפגשי הים. לפחות עד שיפתחו השערים ויפלו החומות וביקור של ילדים פלסטינים בחוף ימה של תל-אביב, לא ידרוש היערכות לוגיסטית סבוכה כל כך״.

כעבור כמה שעות בחוף הים, נלקחת הקבוצה למרכז הקהילתי ראביטה ביפו, שם אוכלים הפלסטינים והישראלים ארוחת צהריים משותפת ואז מתקיימות במקום הפעלות יצירתיות שונות, כאשר בסוף היום יוצאת הקבוצה לשיט קצר מנמל יפו. לפנות ערב, חוזרת הקבוצה לכפר- תמיד עם טעם של עוד.

קשה לתפוס כמה מאמצים נדרשים כדי לאפשר למעשה השפוי והטבעי הזה לצאת מן הכוח אל הפועל, ויוזמת ימי הים נותנת תקווה שאפשר גם אחרת. ים של תקווה.

#כללי