חזרה

המבקשים לשבור את שוברים שתיקה – טליה ששון

ארגון שוברים שתיקה נוסד על ידי חיילים לשעבר, ששירתו בצה”ל בשטחים, ונחשפו למוראות הכיבוש. חברי הארגון, אוהבי ישראל בכל ליבם, מבקשים להעמיד את חיילי המחר שמשימתם תהיה דיכוי עם זר, הגנה על ההתנחלויות ולא המדינה, והמחיר הוא השחתה מוסרית. ארגון קטן זה מסוכן בעיני הימין כי הוא פונה אל הנוער שלנו והוריו, ומזהיר אותם מפני המחיר של שירות ההתנחלויות. לכן אסר שר החינוך על בתי ספר להכניס את שליחי הארגון, ונתניהו עושה נגדו מסע דה לגיטימציה חסר תקדים. והכל- להכנת השטח להוצאתו מחוץ לחוק.

יששכרוף קצין לשעבר, הודה במהלך הרצאה שנשא בפני צעירים, שבעת שירותו נהג באלימות כלפי פלסטיני שזרק אבנים. בדבריו רצה להדגיש שהכיבוש משחית גם את החייל הטוב והמוסרי ביותר ויששכרוף אינו שונה מאחרים, רק שהוא סיפר את סיפורו, היכה על חטא, והסביר את הרקע להצטרפותו לארגון שוברים שתיקה .

שרת המשפטים דרשה מיד מהפרקליטות שתפתח בחקירה נגדו. רק נדגיש שסמכות פתיחה בחקירה אינה נתונה לה אלא לפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה בלבד. ואם כבר החליטו, למה חקרו באופן סלקטיבי? מדוע לא הורו לבדוק את כל החומר שאסף הארגון לגבי חיילים שהעידו על מה שראו במקרים אחרים? מדוע לחקור דווקא בעניין הברכייה שנתן יששכרוף לפלסטיני שזרק אבנים ולא עשרות מקרים אחרים חמורים בהרבה?

האם יש מי שיאמין שאין כל קשר בין פתיחת החקירה, לעובדה שיששכרוף הוא דובר שוברים שתיקה? ששרת המשפטים, מבכירי הבית היהודי, לא נצלה את היותה ממונה מנהלית על משרד המשפטים ופרקליט המדינה כדי להשפיע על שיקול דעתו המקצועית?

גם התנהלותה של הפרקליטות מעוררת תמיהות. מדובר בהודאה פומבית במעשה עבירה לצורך הבעת חרטה. האם היה ראוי לחקור בכלל בנסיבות אלה? האם החקירה משרתת את האינטרס הציבורי שדורש גילוי של מעשים כאלה- או עומדת בסתירה לו? האם חקירה תביא עוד חיילים להכות על חטא או לשתוק שתיקת פחד לתמיד?

אשר לחקירה, ידוע ש”אין אדם משים עצמו רשע”, זוהי ההצדקה להודאת בעל דין, ולצורך הרשעה נדרשת  רק תוספת “דבר מה נוסף”. משנפתחה חקירה, הרי נוכח הודאת יששכרוף, כל שנדרש היה ראיה נוספת, שנמצאת בדבריו של חייל אחר שהיה נוכח במקום. אך משום מה החייל כלל לא נחקר.

מי שנחקר היה מפקדו – שנטען שהכחיש את המעשה. בלי לנקוט עמדה לגוף הודעתו, אם היה מאמת את הסיפור היה עלול להסתבך בעצמו; וכן הפלסטיני המוכה, הכחיש את הטענות. אך נציין שפלסטינים אינם נוטים למסור עדות כלפי חיילים, מחשש פן יבולע להם, ותופעת מיעוט תלונות פלסטינים על אלימות וסגירת תיקים בלא כלום- היא ידועה. מה גם שנוכח טענות הארגון- ייתכן שהפלסטיני שנחקר על ידי המשטרה כלל איננו הפלסטיני המוכה.

ואחרי הכל, קביעת מהימנות מסורה בעיקרה לבית המשפט ולשם לא הגיע התיק. נניח שחקירת הפרקליטות נעשתה כולה בלא כל מגמתיות- מדוע הודיעה הפרקליטות שיששכרוף שיקר, במקום שתודיע שאין נגדו מספיק ראיות? מניין הכלים לפרקליטות לקבוע בנסיבות אלה מי שיקר?

אז לפני שחורצים ציבורית את דינו של קצין צה”ל כשקרן מועד- כדאי שנשים לפנינו תמרור אזהרה, פן נעשה עוול לאדם, מתוך רצון פוליטי לשבור את הארגון הביא לחקירה פלילית שלא היה לה מקום מלכתחילה.

ובשולי הדברים רק נשאל אם עלינו להניח שרק מקרי הוא, שתוצאת החקירה היא בדיוק פרי הבאושים המשרת את האג’נדה הפוליטית של שרת המשפטים?

#כללי