חזרה

גם אשם וגם קורבן / טליה ששון

  • 15/01/2017

מעשהו של אלאור אזריה הציב מראה בפני החברה הישראלית. ככה מתנהג חייל צה”ל?! אצל “הצבא הכי מוסרי בעולם”?

חלק מהציבור הגיב בזעזוע מיידי מהמעשה ובסלידה ממנו. הפרקליטות הצבאית ביקשה לחוקרו ברצח, והוא הובל באזיקים כעבריין. אלה הובילו לתגובת נגד חמורה וקשה. תחילה, נטען שהחייל היה בסכנת חיים. אלא שהסרט שחזר מעל המסך הקטן לא הותיר הרבה מרחב לטענה המופרכת. ואז יצא המרצע מהשק, והסיבה האמתית לירי התבררה, לא מפי החייל היורה או סנגוריו, אלא מפי קהל תומכיו – מחבל שיצא להרוג חיילים – מות יומת.

ואין להתבלבל – המסר הזה עבר לציבור ימים רבים לפני אירוע אזריה. הוא בא לא רק מהפגנות להב”ה ותומכיהם הגזענים. הוא בא ישר מפי פוליטיקאים, ביניהם היושבים בממשלה. אלה שחפצים למצוא חן בעיני קהל פוטנציאלי. הם שנוטלים לעצמם רשות בפזיזות להחזיק בעמדה “לאומית” יותר, “ביטחונית” יותר. היא, כך הם מצפים – תמצא חן בעיני ההמון, שיזכרנה ביום פקודה בקלפי.

העובדה שאמירות אלה נוגדות לחלוטין את הוראות הפתיחה באש, שהן אסורות לפי הדין הישראלי והדין הבינלאומי, שמקשיבים “למורי הדור” הללו גם חיילים צעירים בני 18 שממילא מעומתים בסיטואציה בלתי אפשרית בגדה בהגנה על הכיבוש ועל המתנחלים, אך עומדים גם מול אוכלוסייה אזרחית פלסטינית, ומחבלים שבידם לא פעם “נשק קר” בלבד – שהוא סכין המטבח של אמם.

הפיקוד הבכיר של צה”ל, ובראשם הרמטכ”ל, ושר הביטחון דאז, הציגו עמדה ערכית ראויה. הם לא נסוגו ולא התבלבלו נוכח עמדות של פוליטיקאים, ולמרות שראש הממשלה, בעת מבחן – לא נתן כל גיבוי לצה”ל ולערכיו. בית הדין הצבאי הרשיע את אזריה בהריגה בהרשעה מבוססת וערכית, בלי לשעות לוויכוח הציבורי שמחוץ לאולמו.

אך הפן הציבורי של המשפט הזה, לא הוצג על כל היבטיו, ואילו דעתי הייתה נשמעת, הדבר משליך גם על גזר הדין הצפוי. תכנית עובדה של אילנה דיין הציגה עובדות נוספות: שלחיילים בחברון הוקם מועדון בידי המתנחלים; שממתין להם בו אוכל ומשקה חמים ביום סגריר; שהמקום מנוהל בידי מתנחלים, המנחילים לחיילים לא רק אוכל ושתיה, אלא גם השקפות ודעות. שתלויה על קיר המועדון כרזת הסבר לחייל כיצד יגיב בחקירה על ירי שבצע – לא לשתף פעולה עם הצבא! שבזמן הירי הסתובב בשטח מנהל המועדון והוא שנתן הוראות ולא מפקדי צה”ל. ועל כך יש לשאול ביושר – מה הסיטואציה הזאת עשתה לחייל אלאור אזריה זמן רב לפני קרות האירוע? מה הוא הבין שעליו לעשות? האם לא התבלבלו ערכיו? האם חונך על פי ערכי צהל שהשמיע הרמטכ”ל או שספג בחברון ערכים אחרים לגמרי?

ושאלה ישירה לצה”ל: כלום לא הפקרתם את אזריה וחבריו לחינוך המתנחלים בחברון באחד המקומות הרגישים והקשים בגדה המערבית? האם לא תרמתם לבלבול הערכי שהביא אותו לירי? האם לא היה מקום שהאשמה הזאת, הקשה והנוקבת כלפי צה”ל וכלפי פוליטיקאים שהביאו לבלבול הערכי הזה – תוצג לבית הדין הצבאי? האם אין מקום על הרקע הזה להתחשב בעונש שיקבל החייל אזריה?

הטור פורסם במקור במדור הדעות של Ynet

צילום אלדד רפאלי

#כללי