חזרה

גזור ושמור: זה לא אני, זה הקרן החדשה אשמה

צילום: הדס פרוש פלאש 90

מאמר מאת מיקי גיצין פורסם בהארץ ב: 03.04.2018
מה מידת אחריותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לשיח הציבורי האלים והמקוטב שהשתלט על ישראל? השאלה הזו, המלווה את הקדנציה הנוכחית של נתניהו מראשיתה, קיבלה אמש תשובה מהדהדת. נתניהו המחיש שבכל מצוקה פוליטית, הפיתרון עבורו הוא הסתה. העובדה הזו צריכה להדיר שינה מעיני כל ישראלי שגורל החברה יקר לו, מימין או משמאל. הגיעה העת לשרטט קו אדום.
ביום שני בערב, נתניהו נקלע לבעיה. מתווה הגירוש של מבקשי המקלט קרס שבועות אחדים קודם לכן. הכליאה של מבקשי המקלט נפסלה על ידי בית המשפט, והמדינה החליטה לסגור את מתקן חולות. לאחר שמיצה את כל האפשרויות האחרות, בחר נתניהו בגישה שעליה המליצו ארגוני זכויות האדם במשך שנים: הענקת אשרה זמנית לחלק ממבקשי המקלט, הסתייעות בגורמים בינלאומיים כדי לתת מענה לאחרים, הכשרת הפליטים לעבודה ופיזורם ברחבי הארץ, ושיקום השכונות המוחלשות. לא פיתרון מושלם או אידיאלי, אבל הגיוני.
מה שנתניהו לא לקח בחשבון זה את התגובה מהאגף הימני של הליכוד. כל מה שהיה צריך בשביל לשנות את דעתו זה כמה הודעות לעיתונות ביקורתיות מתומכיו, וכמה מאות טוקבקים אלימים. ראש הממשלה החליט לעשות סיבוב פרסה, להתכחש לדברים שהוא עצמו אמר ולהסכם שנחתם בשמה של ישראל מול האו”ם.
להתחרט זה לא דבר נעים, אז כדי לא להסביר את עצמו יותר מדי, נתניהו בחר בהסתה. הוא הפנה את האצבע המאשימה למטרות הקבועות שלו: הקרן החדשה לישראל והאיחוד האירופי. הקמפיין הציבורי למען הפליטים, שנעשה כולו באופן דמוקרטי, ביוזמה של אזרחים פרטיים מכל שכבות האוכלוסייה, הוצג אצלו כמעשה חתרנות נגד המדינה. בשעות שלאחר מכן הפכה שוב הקרן למטרה להתקפות הימין ותומכיו. המלים “בגידה”, “להעניש” ו”לחסל” שוב נזרקו לאוויר ולרשתות החברתיות. ראש הממשלה הפך לקורבן שראוי לאמפתיה. מבחינת נתניהו, המטרה הושגה. הבסיס הפוליטי פויס, ולעזאזל המחיר.
מי שזיהה כאן את אותה התנהלות מפרשת “הערבים נוהרים באוטובוסים” אינו טועה. גם אותה אמירה מבישה ואומללה נולדה מתוך מצוקה פוליטית וחשש מהפסד הבחירות. אחרי שהאבק שקע, נתניהו התנצל. אבל הנזק כבר נעשה. הפעם, אמירת הסליחה אפילו לא נמצאת בתוכניות.
כל פוליטיקאי נקלע לפעמים לפינות. מנהיגות היא היכולת לקחת אחריות ברגעים האלו, לומר אמיתות לא נעימות, ולעמוד בהשלכות שלהן. הבחירה המודעת של נתניהו להסית ישראלים אלו באלו היא לא רק פגם אישיותי בלתי נעים. היא יוצרת נזק מחריד לחברה הישראלית, ללכידות הפנימית שלנו ולשיח הדמוקרטי, והכל בשירות צרכיו הפרטיים ביותר של ראש הממשלה. לא בשביל המדינה, אפילו לא בשביל הימין. רק בשביל ביבי.
השנה הקרובה עומדת להיות דרמטית במיוחד עבור נתניהו; גורלו הפוליטי יהיה מונח על הכף. אתמול והיום קיבלנו הצצה נוספת לתהומות שנתניהו מוכן לצלול אליהן במסע ההישרדות שלו.
האחריות מוטלת כעת על מי שיושבים על הגדר. על התקשורת, על שותפיו הקואליציוניים של נתניהו, על חברי הכנסת מהאופוזיציה. כל אחד ואחת מהם יודע שזה לא ייגמר בקרן החדשה לישראל או באיחוד האירופי. כשביבי ייפול, כולם מסביב ייהפכו בוגדים. כולם יהיו אשמים. את כולם יקראו ברשתות החברתיות לחסל. מי יהיה הקורבן הראשון? עיתונאי? מפגין? פעיל זכויות אדם? פוליטיקאי יריב? כל התשובות אפשריות.
הגיעה העת שהחברה הישראלית תשים גבול לשיח השנאה של ראש הממשלה. אחרת, כשנתניהו ייפול, הוא ייקח את כולנו איתו.
הכותב הוא מנכ”ל הקרן החדשה לישראל

#כללי