חזרה

אירוע חגיגי לסיכום 33 שנות פעילות של התוכנית למנהיגות משפטית בתחום זכויות האדם והאזרח של הקרן החדשה לישראל

צילום: גלעד קוולרצ'יק

אירוע חגיגי לסיכום 33 שנות פעילות של התוכנית למנהיגות משפטית בתחום זכויות האדם והאזרח של הקרן החדשה לישראל, התקיים אתמול בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. השתתפו שופטי בית המשפט העליון בדימוס, למעלה מ־70 בוגרי התוכנית לדורותיה והנהלת הקרן.

זה ארבעה עשורים שהקרן החדשה לישראל שולחת עורכי דין לשנת השתלמות בוושינגטון בנושא זכויות אדם, ולהמשך עבודה במגוון ארגוני חברה אזרחית בישראל, ובהם האגודה לזכויות האזרח בישראלשדולת הנשים בישראלKav LaOved – קו לעובדAdalah – The Legal Center For Arab Minority Rights In Israel   ועוד רבים אחרים. רבים מהניצחונות הגדולים של זכויות האדם בבג”ץ נזקפים לזכות בוגרי התוכנית.

את האירוע פתחה פרופ’ נטע זיו  בוגרת המחזור השני של התוכנית וחברת הנהלה בארגון עמותת איתך مَعَكِ (מעכי)- משפטניות למען צדק חברתי, שכיהנה כחברת הנהלה וסגנית נשיא בקרן החדשה לישראל. פרופ’ זיו ריגשה את כולנו כשהזכירה את עשרות הנצחונות של בוגרי התוכנית למנהיגות משפטית.

אלה הדברים שפרופ’ זיו אמרה באירוע:

לפני למעלה משלושים שנה, כשאני עורכת דין צעירה ומבינה מעט מאוד על החברה האזרחית ומשפט זכויות האדם, נפלה בידי הזדמנות להיות המילגאית השנייה בתכנית המשפטנית של הקרן החדשה. המילגאי הראשון היה יהושע שופמן, שהיה בבחינת נחשון בכל המהלך הזה. יהושע הקדיש מאז חזרתו את פעילותו המקצועית לשירות הציבור בחברה האזרחי, בשירות המדינה, ולאחר פרישתו כמתנדב בארגוני החברה האזרחית.

מבחינתי – ההזדמנות לצאת למילגה והשנה בה שהיתי  בוושינגטון היתה חוויה מכוננת, מעצבת חיים. לא הייתי כאן היום, לא הייתי עושה את הדרך המקצועית אותה עשיתי, אילולא אותה שנה ששינתה את חיי, ואשר שמה אותי על המסלול של עריכת דין ציבורית בה אני מצויה כבר כמה עשורים.

פרופ’ הרמן שוורץ פגש אותי בימי הראשונים בוושינגטון, ונדמה שגם הוא לא ידע אז את מה שכולנו יודעים היום.

  • שתכנית המשפטנים תייצר, יש מאין, את הדור הראשון של עורכי דין ציבוריים בישראל.
  • שהתכנית תעצים את החברה האזרחית, שהיתה אז בשלבים הראשונים של בנייה בארץ, ותאפשר לארגונים להתמקצע ולהפוך להיות שחקנים מרכזיים בקידום זכויות אדם בישראל.
  • שמילגאי הקרן, והארגונים בהם עבדו, יהוו את השדרה המרכזית בהובלת משפט זכויות האדם בישראל, גם בפסיקה של בית המשפט העליון, גם בחקיקה, גם ביצירת מחוייבות מקצועית פרופסיונלית של מקצוע עריכת הדין לקידום ערכים אלו.

ואכן, אם נביט לאחור וננסה למנות את ציוני הדרך המרכזיים במשפט זכויות האדם בישראל, נגלה את טביעת הרגל של תכנית המשפטנים.

שורה ארוכה של פסקי דין מכוננים בתחום זכויות האדם הובלו על ידי ארגוני החברה האזרחית ועורכי הדין שלהם.

החל מהלכות משפטיות בתחום חופש הביטוי וההפגנה (לוי, נאמני הר הבית), זכויות נשים (שקדיאל, פורז, נעמי נבו, אליס מילר, שדולת הנשים 1 שדולת הנשים 2), זכויות הקהילה הלהטבית (דנילוביץ), זכויות המיעוט הערבי (קעדאן, עדאלה 1,2,3,… הפסקנו לספור), זכויות אנשים עם מוגבלות (בוצר, יתד, מרציאנו), הגנה על הסביבה (אדם טבע ודין), זכויות חברתיות ואנשים החיים בעוני (מחוייבות), זכויות מזרחים וצדק חלוקתי (בג”ץ הקרקעות החקלאיות של הקשת הדמוקרטית המזרחית, האגודה לצדק חלוקתי), זכויות עובדים ומהגרי עבודה (קו לעובד), וכמובן שורה ארוכה של פסקי דין בנושא ההגנה על זכויות אדם בשטחים (בנושא עינויים, הריסות בתים, גירוש, איחוד משפחות) שהובילו שורה של ארגונים שנתמכו בשלב זה או אחר על ידי הקרן החדשה ומילגאיה מילאו את שורותיהם.

כך גם בתחום החקיקה. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, איסור הפליה במקומות ציבוריים, חוק חופש המידע, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות…

כאשר נעשה את “ספירת המלאי” הזו, וננתח אותה במשקפיים של תיאוריות משפט ושינוי חברתי, אני חושבת שמדובר במצב חסר תקדים בו ניתן ממש לגלות “עקבות ברורים” של השקעה במשפטנים – שהותירו חותם של ממש על המשפט בישראל.

מעבר להגנה על זכויות אדם, אנו רואים בעשורים האחרונים, התפתחותה של עריכת דין ציבורית גם בתחום נוסף הנוגע לדמוקרטיה בישראל – ההגנה על טוהר המידות, ההגינות השלטונית והמאבק בשחיתות.

גם בנושא זה – אולי לא פחות מאשר בתחום זכויות האדם – נעשית ההובלה על ידי ארגוני חברה אזרחית, ועורכי דין – החל מעו”ד יהודה רסלר בעניין גיוס חרדים  ועד לעו”ד שחר בן מאיר כיום בנושאי שחיתות. אך הובלה העיקרית נעשית על ידי ארגונים: התנועה לאיכות השלטון, אומץ,  התנועה לטוהר המידות- כולם כמעט מובלים על ידי משפטנים (ביחד עם אנשי תקשורת ואנשי ציבור), עושים שימוש תדיר בבתי המשפט על מנת לייצר, לעגן ולאכוף נורמות ציבוריות.

אני חייבת לומר כי באופן אישי, בשונה מתחום ההגנה על זכויות אדם, סברתי משך שנים כי נעשית פניית-יתר יזומה לבתי המשפט בנושאי “איכות השלטון”. סברתי,, שבהקשר זה נכונה יותר הטענה כי העברת האחריות לבית המשפט עלולה להחליש את “שרירי הדמוקרטיה” האחרים – דעת הקהל, הכנסת, העיתונות, המאבק הציבורי. אני חייבת לומר שלאחרונה אני נמלכת בדעתי גם בעניין זה, וחושבת שיש מקום חשוב ביותר למערכת המשפט בהגנה על מוסדות הנלחמים בשחיתות.

#כללי